מדגסקר- רשמים ממסע לעולם שהיה 

חיוך מלא חן.

באוקיינוס ההודי מעבר ליבשת אפריקה נמצא האי הרביעי בגודלו בעולם – מדגסקר. לפני 130 מיליוני שנים היה האי מחובר  לאפריקה, אבל מאז נדד מזרחה והיום הוא שוכן בבדידות מזהרת מהעולם שבינתיים צעד קדימה.  לא הלמורים  המדהימים ושאר בעלי החיים המיוחדים הרשימו אותי,  כמו שהרשים אותי העם הפשוט שנאבק בקשיי הקיום היומיומיים  במו ידיו תרתי משמע. שכן מסע למדגסקר ב-2016 הוא מסע לטכנולוגית שהיו ואינן, לעגלות עם  גלגלי עץ הרתומות לשוורים, למריצות עץ ולשאר עגלות משא הנגררות ע"י אדם. לשדות האורז המוצפים במים  ושכל העבודה החקלאית הכרוכה בגידולו כולל החריש היא ידנית. לשווקים הצבעוניים והמדהימים שבהם מוכרים  ירקות ופירות, תבלינים וערימות של דגים מיובשים  ומומלחים המפיצים ריח סירחון עז.  אולי מה שמסמל את מצבה של מדגסקר כיום הם הילדים העומדים  ליד הבורות בכבישים עם מקלות ומעבירים עפר מצד לצד כאילו הם מתקנים את הכביש ומבקשים  כסף מנהגי המכוניות החולפות. אף אחד לא מעלה על דעתו שצריך באמת לתקן את הכבישים  הללו. הנהגים התרגלו לקיומם והם הפכו לחלק  אינטגרלי של הכביש.  לאורך הכבישים ניתן לראות מידי פעם קבוצות של ילדים וילדות היושבים ליד ערמות של אבנים ובידיהם פטישים והם שוברים את האבנים הגדולות לאבנים קטנות שאולי ישמשו לתיקון הכביש. עולם פשוט ותמים ללא הייטק. את הסכינים משחיזים על שפת הכביש.  

ילד הבוץ.
במדגסקר המחזה הנפוץ ביותר הוא  אנשים שהולכים עם משאות על הראש, סלים עם ירקות או ברווזים, או לבני בוץ. עונת החורף שבה לא יורדים גשמים נקראת גם Brick Season  כלומר  תקופת הלבנים,  בכל ערוצי הנחלים ניתן לראות  עובדים שעמלים על הכנת לבנים מבוץ שמונחות להתייבש בשמש . לאחר מכן הלבנים נערמות לערימות גדולות שעליהן מונח קש  שאותו מבעירים כדי לשרוף את הלבנים. בנסיעה לאורך הכביש לטולאר, עברנו ליד עמק קטן שהיה מעין מפעל להכנת לבני בוץ והכל בידיים. במקום עבדו בעיקר ילדים בנים ובנות שנשאו את הלבנים על הראש מהעמק אל הערימות ליד הכביש. הם גילו קואורדינציה ויכולת מופלאה של שיווי משקל ללכת עם 14 לבנים המסודרות שתי וערב ומונחות על הראש.  המקום דמה לקן  של נמלים פעלתניות. במקום אחד שני גברים ערבבו את הבוץ, שממנו שניים אחרים צרו את הלבנים שהונחו להתייבש בשמש ומשם נלקחו ע"י הילדים. רב הבתים במדגסקר בנויים מלבני הבוץ הללו שמחזיקות מעמד מספר שנים בגשמים של מדגסקר. 
שני כובעים.

כ-150 ק"מ מזרחית לטולאר הכביש חוצה מספר נהרות  רדודים שבהם יש אבני חן בעיקר ספיר שנסחפו כנראה מרמת אבן החול הגדולה.  כאן התפתח העיסוק הסיזיפי  של חיפוש אחר אבני החן הללו. ירדנו לתוך אחד הנחלים הללו, גם כאן המקום רחש פעילות והיה צבעוני ומעניין להפליא. בתוך המים  עמלו נשי וגברים  לנפות באמצעות נפות ברזל את החול שהורם מהקרקעית. במים ישבו גם הילדים הקטנים שהגיעו עם אימותיהם שחלק מהן  ניצל את ההזדמנות לכבס בגדים או להתרחץ במים.  האי סדר הססגוני הזה היה מדהים ומהפנט, על רקע של דקלים גבוהים.  בתוך הכאוס הזה הייתה גם הרמוניה של משפחות שלמות שמעבירות את היום בתוך המים הדלוחים הללו בתקווה שאולי  המזל יאיר להן. קשה היה להאמין שניתן עדיין למצוא כאן אבנים יקרות, אך החנויות הרבות שראינו לאורך הכביש  שהציעו למכירה את האבנים היקרות הוכיחו  שהעסק מכניס כסף בעיקר לסוחרים.  

עובדות בעמק הלבנים.

במדגסקר לא פשוט לטייל, תשתיות הכבישים לא טובות והירידה ואין מפות מפורטות שניתן להיעזר בהן כדי לרדת מהכבישים לדרכי עפר או לשבילים.   את אוזלת היד של השילטון המרכזי מנצלים שודדי דרכים שמידי פעם תוקפים בלילה רכבים ושודדים מהם  את מעט הרכוש  שיש לנוסעים.  כדי להתגונן מפגע זה, מוניות הנוסעים מתארגנות בשיירות של מספר כלי רכב וכך הם נעים על הכבישים המשובשים בלילות. 

מאופרת.

הנשים במדגסקר בעיקר באזורים הכפריים מורחות על פניהן במשך היום משחה צבעונית שאותה הן מכינות מקליפות של עצים. המשחה נועדה להגן על עור הפנים מהשמש. למעשה משחה זו היא מעין איפור חינני שהופך אותן למאד פוטוגניות. בדרך כלל אין בעיה לצלם את האנשים במדגסקר והם ישמחו לראות את התמונה שלהם על צג המצלמה הדיגיטלית. בכפרים הרחוקים יותר מהכביש הראשי, המקומיים כמעט ולא פוגשים תיירים והילדים הקטנים  ממש התרגשו מהמפגש איתנו. יש חוויה של ראשונית בטיול במדגסקר, הרגשה שנעלמה ממקומות רבים בעולם, וזה לק מהקסם של טיול באי הגדול הזה. 

אחד הנהרות מערבית לאיסלו.
טקס החלפת תכריכים
אחד הטקסים היותר מוזרים שהיינו בהם הוא טקס מיוחד שמתקיים בחודשים ספטמבר אוקטובר ברמה המרכזית של מדגסקר. בטקס זה  מתי המשפחה  נשלפים מהקבר ונעטפים בתכריכי משי לבנים. המלגשים מאמינים שאבות המשפחה המיתים יכולים לתווך בינם לבין האל.  זהו פסטיבל שלם שמתקיים אחת לשבע שנים או יותר בהתאם ליכולת הכלכלית של המשפחה לימוד בהוצאות הארוחה לכל הקרואים.  נסענו  בלווי מדריך מקומי להשתתף באחד הטקסים הללו לא הרחק מאנסירבה. קהל גדול התאסף ליד מבנה בנוי שהוא הקבר. תזמורת חצוצרות והרקידה את האנשים. אני עמדתי על גג הקבר  וניסיתי לתפוס זווית נוחה לצילום. הניסיונות לפתיחת דלת האבן הכבדה שסוגרה על הכניסה לקבר נמשכו יותר משעתיים, אבל זה לא הפריע לחוגגים לשתות בירה ורום מקומי.  על גג הקבר, עמד אדם אבי המשפחה לבוש בחליפה וניהל את האירוע.  
ניפוי אורז.

לבסוף לאחר עמל רב, הדלת נפתחה והגופות עטופות במחצלות קש נשאו על הכתפיים לתוך הרחבה  לקול התזמורת והמחולות. כך הוצאו לפחות 10 גופות והריח היה מבחיל. קבוצות של בני משפחה נאספו מסביב יקיריהם ועטפו אותם בתכריך לבן שעליו כתבו בטוש את שם הנפטר.  לאחר מכן, הגופות הוחזרו שוב לקבר בשירה וריקודים ודלץת האבן הכבדה נסגרת הוחזרה למקומה.   אם יש מת שדור רביעי שלו מצטרך לעולם המת, מעבירים אותו לקבר  חדש כדי לייסד שושלת מתים חדשה.  לקראת ערבו של יום הטקס תם והקהל הגדול התפזר לביתו. לא סתם המקרא אסר על מעוננים וידעונים הדורשים  אל המתים.

מתוך פסטיבל החלפת התכריכים.
ארוכה הדרך ל-Fandriana
את האופניים שכרנו אצל בחור גרמני בשם קלאוס שמתגורר מצפון לאנסירבה. הוא מחזיק במקום מבחר של אופניים מטופלי היטב והמחיר ליום הוא די גבוה – 25 יורו. מספר מקומיים עובדים אצלו והמקום בהחלט מהווה של אי של קידמה טכנולוגית וסדר  יקי ים הבלגן והאילתור המלגשי.  התוכנית הייתה לרכב מאזור העיר הגדולה אל העיר Fandriana במסלול  של כ- 40 ק"מ שאיתן ויוסי כבר עברו בטיול הקודם. 
למור - הסמל של מדגסקר.
למדנו גם שאין קשר בין השם של העיר במפה לבין  איך שהמלגשים מבטאים אותו בפועל ולכן מאד קשה לשאול את  המקומיים על הכיוון.  לנקודת ההתחלה של המסלול נסענו  בג'יפ יחד אם אנג'לו הנהג. כבר בשלב התחלנו להסתבך  עם רשת הדרכים שמדרום לאנסירבה וגם המקומיים לא יכלו לעזור לנו. לבסוף לאחר כשעתיים הגענו לנקודה שאיתן ויוסי זיהו. נפרדנו מאנג'לו שהיה אמור לעשות את הדרך הארוכה ולחכות לנו בסיום.
אישה בצהוב.
מכאן התחלנו לרכב לבדנו. הדרך עברה בין כפרים קטנים  של עובדי אדמה שמגדלים בעיקר שדות אורז. המדרונות והעמקים היו פסיפס מרהיב של שדות וחלקות אדמה.  הדרך הייתה טובה והתקדמנו בקצב טוב. בהמשך שהיו לנו התלבטויות לגבי בחירת הדרך הנכונה, שאלו מקומיים וקיווינו לטוב לקראת אחר הצהריים הגענו לפרשת מים שממנה החלה לרדת דרך על רקע מדהים של שדות אורז. איתן ויוסי זכרו שהקטע האחרון אמור להיות קטע  ירידה טכני, אבל זה לא הגיע.  הדרך שבחרנו בה, פתאום לשביל והסתיימה בנהר זורם.  לא הייתה לנו ברירה וחצינו את הנהר במים לגדה השנייה.  בשעות הערביים המאוחרות כשהשמש כבר עמדה לשקוע, הבנו שיש לנו כ-24 ק"מ נוספים של רכיבה. כבר היה ברור שזו לא הדרך שאותה תיכננו לעבור. הלילה ירד והמשכנו לרכב לאור פנסים. 
הבריכה באיסולו.
הדרך חצתה נהרות על  גשרים ובגלל החשיכה  התקדמנו לאט יותר. באחת הצמתים הגיע רכב טרנזיט גדול ונהגו הציע לנו לנסוע מאחור ולהאיר לנו את הדרך. התקדמנו כך כמעט כ-10 ק"מ  עד שפגשנו באנג'לו ממתין לנו בצומת הכניסה  לעיר החשוכה.  במדגסקר החשמל יקר ולכן הערים מוארות באור חלש  וחוור. מהרחוב בקעה שירה נעימה של מקהלה  מכנסייה סמוכה- אקורד סיום הולם ל-60 ק"מ של רכיבה.  
על הפנים...

שמורת הטבע איסלו Isalo משתרעת על מסיב של אבני חול ובו קניונים זורמים עם צמחייה כמעט טרופית. כמות המשקעים באזור מגיעה ל700 מ"מ גשם.   בכל שמורות הטבע הלאומיות במדגסקר חייבים ללכת  עם מדריך ולשלם סכומי כסף לא קטנים אפילו במושגים מערביים כ-20 יורו ליום. המחירים  הוכפלו ואף יותר בשנה האחרונה ונראה שמישהו שם למעלה חומד בצע וחושב שהתיירים ימשיכו לשלם את דמי הכניסה הגבוהים בכל מקרה.  כאן שילבנו רכיבה קצרה ואחר יום הליכה שבו טיפסנו לרמה למעלה ואחר ירדנו לקניון נהדר שבו שתי בריכות המים היפות ביותר שראיתי בחיי. הבריכות נקראות על שם  צבע המים, הבריכה הכחולה והבריכה השחורה, אך בשתיהן המים צלולים להפליא, זכים כבדולח. בבריכה הכחולה צבע המים הוא טורקיז. צמחייה עוטרת את שתי הבריכות ומשווה להן מראה של גן עדן. האזור מזכיר את סיני רק  עשיר הרבה יותר  במים ובצמחייה. 

יד רוחצת יד.
טולאר

טולאר   Tulérשוכנת לחוף תעלת מוזמביק באזור המדברי יותר של מדגסקר (כ-200 מ"מ גשם). העיר לא יפה אך מעניינת ותוססת, שרחובותיה מלאים באופני ריקשה למיניהם. אחת האטרקציות המוזרות מתרחשת בנמל הקטן של העיר. בבוקר מגיעה סירת מנוע מעיירת התיירות אונקו. הסירה עוגנת בתוך לגונה רדודה  אבל  עדיין במים שעומקם כמטר. כדי שהתיירים לא יצעדו בתוך המים, מיד עם עגינת הספינה מתחיל מרוץ מטורף של עגלות השוורים שרצים במים המגיעים להם עד המותניים. מחזה מדהים שהגיע משום מקום. 

השוורים בדרך לטולאר.
כאן נקלענו לעוד הרפתקאה מוזרה. כדי לחזור מהנמל למלון שכרנו שלוש  אופני ריקשות ("פוש פוש") בשפה המקומית. הם הציעו לקחת אותנו לחוף הים ואנו הסכמנו. חצינו את כל העיר והמשכנו צפונה לכיוון בריכות ייצור המלח ולאזור של דיונות חול יפות. הרכיבה על אופני הריקשה הללו לא פשוטה ודורשת מאמץ לא קטן. המרחק מהעיר היה כ- 5 ק"מ. 
המסרק ירוק.

מבריכות המלח צעדנו ברגל דרך דיונות נמוכות עד לחוף יחד עם שלושת המלגשים   ואף שחינו בים.  היה ברור שצריך לסגור איתם את המחיר, לאחר ומקח קצר נקבע מחיר של 15,000 ארי ארי fifteen לאדם.  חזרנו לעיר והם לקחו אותנו למלון ואז התברר שהם ציפו ל-50000 ארי ארי לאדם fifty , שזה סכום עתק במונחים מקומיים.  נקלענו לויכוח קשה איתם  וביחוד עם אחד מהם שלא היה מוכן לוותר. לבסוף סיכמנו איתם על סכום של 70,000 ועוד הוספנו להם מספר קופסאות שימורים שנותרו לנו והם התרצו, ולבסוף נפרדנו כידידים.  

עץ באזור האיסולו
למורים ובאובאבים
למדגסקר יש שני סמלים מפורסמים הלמורים  ועצי הבאובאב. את הלמורים השייכים לפרימאטים ניתן לראות בשמורות  כמו למשל באיסלו או בראנומאפנה. יש כ-40 מינים של למורים והם ייחודיים למדגסקר. הם קטנים ובעלי עיניים גדולות ומקפצים בחינניות בין העצים.  יש להם חן וקסם שכובשים אותך. באיסלו הם מתקרבים למטיילים וניתן לצלם אותם מקרוב.  באזור היבש יותר בחלק המערבי של מדגסקר גדלים עצי הבאובב  המיוחדים שנקראים גם העצים ההפוכים משום שהענפים נראים כמו שורשי העץ. 
ארבעה בבריכה.

בדרך לטולאר עצרנו ליד עץ עצום  ומרשים וצילמנו אותו מכל כיוון אפשרי. במגו'נגה  באחד הכיכרות נמצא הבאובאב השני בגודלו במדגסקר ועל גזעו העצום המסוייד בלבן חרותות כתובות שונות.  העץ משמש מקום מפגש לתושבי העיר ולתיירים מזדמנים. הגזע הגדול של הבאובאב משמש לאגירת מים. בגן הבוטני בכניסה לטולאר ניתן לראות מינים שונים של עצי באובאב שגדלים במדגסקר.  

על השחיטה
למג'ונגה נסענו לצפות כדי לצפות בליקוי החמה הטבעתי (1 בספטמבר 2016). המרחק בין טאנה למג'ונגה הוא כ-450 ק"מ  והכביש טוב יותר מהכביש לטולאר (במונחים של מדגסקר).  נסענו בג'יפ אחר, ישן יותר ולאחר כ-150 ק"מ הגיר התקלקל והיה ברור שנאלץ לישון בכפר קטן לצד הכביש עד שיגיע רכב אחר. כך מצאנו את עצמנו מבלים לילה ועוד חצי יום בכפר קטן  וללמוד על אורח חיי המקומיים. ישנו בתוך חדרים פשוטים מאד ובבוקר התברר שבכפר מתקיים יום שוק לכל כפריי האזור. בפאתי השוק, במיגרש פתוח היה אזור השחיטה של חזירים ושל זיבו.
על עלי בננות היו מספר חזירים מבותרים ועוד שאר חלקי בהמות שהקצבים עמלו על ניקויים. מראה לא ממש מלבב. לאחר שוטטות בשוק שבו היו הסחורות הרגילות לשווקים במדגסקר חזרנו למגרש המטבחיים. לפתי ראינו שמי אנשים גוררים שור צעיר קשור בחבל. השור הצעיר התנגד וקפץ וניסה בכל כוחו להימלט מהמקום- הוא הבין שסופו קרוב.  איך הוא ידע זאת? אולי ע"פ הריח.  

עד שני אנשים הגיעו לעזרה וביחד הם הצליחו להשתלט על השור להשכיבו על הארץ ולכפות אותו. מבט של אימה ניבט מעיניו של השור – מבט שלא אוכל לשכוח, הוא ידע שנגזר עליו הכליון.  חתך בצוואר וסילון גז החל לקלוח מגרונו- החיים כלו. הקצבים פעלו במהירות ותוך דקות חתכו את רגליו ופשטו את עורו. מיצור חי ומקפץ, הפך לערימת איברים חסרי חיים. מי אמר שלבעלי חיים אין מודעות. השור הצעיר הזה ידע שהוא הולך אל מותו וניסה להתנגד לכך אך לשווא, כליונו נגזר עליו.

  דרך אגב, יש המזהים את המריא המקראי בתור הז'יבו "ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזחלת..."

מלכים א', א ט. 

ליקוי חמה טבעתי 1 לספטמבר 2016 מדגסקר
בלילה ישנו  במגו'נגה. התעוררנו מוקדם בבוקר  לשמיים צלולים  שהבטיחו  ליקוי מושלם. התוכנית הייתה לנסוע לכיוון מורונויי  שמרוחקת כ-94 ק"מ ממג'ונגה וממוקמת  קרוב  מאד לקו המרכזי של הליקוי. כבר בקרבת מורונויי הופיעו להם מספר עננים קטנים וחשודים וכשהגענו לעיירה המאובקת, חזית עננים כבדה התקדמה במהירות ממערב למזרח. בעוד אנו מתווכחים מה לעשות, השמיים התקדרו והשמש נעלמה לה בין העננים.  לאחר דין ודברים החלטנו לנסות את מזלנו ולחזור לכיוון מגו'נגה ולנסות להימלט מהעננים המאיימים הללו. האצנו באנג'לו הנהג  ללחוץ על דוושת הגז. ככל שהקדמנו מערבה המצב השתפר ורווחים גדולים נפערו בינות לעננים שביניהם בצבצה השמש.  
סדרת התמונה מציגה את שלבי להליקוי הטבעתי.
האם כל הדרך הארוכה שעשינו עד למדגסקר כדי לצפות בליקוי תרד לטימיון בגלל כמה עננים? איזו אכזבה זו תהיה.  לאחר 50 ק"מ עלינו על רמה והחלטנו לעצור בצד הדרך ולנסות את מזלנו.  השמיים היו מעוננים חלקית, אבל מידי פעם ניתן היה לראות את השמש. הליקוי התחיל, הירח החל לנגוס בצד השמאלי של השמש שנמצאה כבר גובה בשמיים. 
התחלתי ללם את הליקוי עם הפילטר המיוחד. כדי לצפות בליקוי חייבים היינו להשתמש במשקפיים הכהות.  הליקוי התקדם והשמש  נראתה כמו חרמש של ירח ומידי פעם שהענן כיסה אותה, ניתן היה לראות הליקוי  גם בעין בלתי מזויינת. לקראת שיא הליקוי השמיים התבהרו לגמרי מעננים, עוצמת ההארה של השמש  קטנה באופן משמעותי והאור היה חיוור ומיוחד מאד – רך מאד. 

אור מיוחד שדומה לאור של ערב  אך באמצע היום. ואז הגיע הרגע שבו נראתה טבעת האור מסביב לשמש – שיא הליקוי הטבעתי.  ניתן היה לראות אותו להרף עין גם ללא שימוש בפילטר. המראה מאד מיוחד, אבל אין ספק שפחות מרשים מליקוי חמה מלא שבו ניתן לצפות  ללא שימוש בפילטרים. הליקוי נמשך והירח הסתיר הפעם את הצד המזרחי של השמש, אבל רב הצופים איבדו ענין. לבסוף השמש נצחה והמשיכה להאיר במלוא עוצמתה את השמיים. 

מספר תובנות מהליקוי

1. בליקוי חמה טבעתי שמתרחש בצהרי היום  (כמו הליקוי במדגסקר) קשה מאד לראות את השמש מוסתרת בעין בלתי מזויינת. ניתן לצפות בו בשמש ישירות עם היא מוסתרת מעט ע"י עננים.

2.  עוצמת ההארה של השמש בזמן הליקוי קטנה ולקראת השיא יש אור מיוחד וניתן להרגיש שמשהו יוצא דופן מתרחש. את הליקוי הטבעתי המלא ניתן לראות גם בעין בלתי מזויינת לזמן קצר מאד.

3. כאשר מופיעה טבעת האור, סביר להניח שניתן לנחש שהירח הוא זה שמסתיר את השמש.  הקדמונים שצפו בליקוי טבעתי, ידעו שזהו מולד של הירח, כלומר שהירח כמעט ולא נראה בלילה הקודם.

4. הליקוי הטבעתי של  30 באוקטובר 1207 לפנה"ס התרחש לקראת השקיעה ולכן ניתן לשער שניתן היה לצפות בו גם בעין בלתי מזויינת ואפילו בשלבים המוקדמים שלו שבהם השמש נראית כמו חרמש של ירח, וזה תרם   להקשר בין השמש והירח כפי שמופיע בתיאור הנס בגבעון. העובדה שהליקוי התרחש בסמוך לשקיעה היא קריטית. 

חיפוש אבני חן.

5. צריך לבדוק מהי ההסתברות שהליקוי הטבעתי של 30 באוקטובר 1207 לפנה"ס היה ליקוי מלא ולא טבעתי. האם בכלל קיימת הסתברות כזו? האם יתכן שהליקוי המדובר היה היברידי?

6.  שאלתי את אחד המקומיים שצפה בעזרת  משקפי ליקוי על השמש שהייתה מוסתרת ע"י הירח האם הוא יודע מה הסיבה לכך. הוא השיב שאין לו הסבר מדוע השמש נראית בצורת חרמש. הוא לא חשב שהירח יכול לגרום לכך. ניתן להסיק מכך שאנשים בתרבויות לא מפותחות אינם מסוגלים להסביר את היעלמות השמש בהסתרת אורה ע"י הירח.

7. צריך לנסות לבדוק תיאורים מוקדמים של ליקויי חמה טבעתיים. איך הקדמונים צפו בהם? איך הם תיארו אותם? האם בתיאורים כאלו מופיעה המילה ירח או מילה אחרת שקשורה ללבנה? באלו שעות  של היום התרחשו הליקויים הללו?

8. אם הליקוי של 30 באוקטובר 1207 לפנה"ס היה ליקוי מלא, מדוע לא הוזכרו בספר יהושע גם הכוכבים  שניתן לראותם בליקוי מלא וזהו אחד המראות המפתיעים ביותר של ליקוי חמה מלא?