יגאל ידין
יגאל (סוקניק) ידין 1917-1984
דברים שנאמרו בטקס השבעה של חיילי חיל השיריון על פסגת המצדה ביום כ"ז סיון תשכ"ג.



מתוך מצדה, מאת בנו רוטנברג, הוצאת לוין-אפשטיין בע"מ, תל אביב (לא מצוין שנת הוצאה).

אני בטוח שהנכם חשים בכל רמ"ח אבריכם את המשמעות המליאה של העובדה שאתם, חיילים של מדינת ישראל עצמאית, עומדים כאן במקום הזה ונשבעים אמונים למדינה, לצה"ל ולגייס. כשעמד נפוליאון עם צבאותיו ליד הפירמידות במצריים אמר להם: "ארבעים מאות שנות היסטוריה נשקפות אליכם". אולם מה היה נותן אילו יכול היה לומר להם: "ארבעים מאות שנות היסטוריה שלכם נשקפות אליכם".
במקום עטוף הוד קדומים זה, בו אנו עומדים עתה- שנבנה לראשונה על ידי יונתן המקבי, בוצר על ידי הורדוס המלך וממנו נלחמו שמעון בר גיורא וחבריו- במקום זה נתחולל אחד המאורעות הטרגיים ביותר שידעה אומה איזו שהיא. כאן נתחולל הקרב האחרון של יהודה- יהודה של ימי בית שני: 967 גברים, נשים וטף-לוחמים ופליטי חרב שעולמם ומקדשם חרבו עליהם-נתקבצו ובאו לכאן לקרב האחרון נגד עוצמתה של האימפריה הרומאית.
כשהקיפום הרומאים מכל עבר-ממחנות המצור הניצבים אלינו עד היום-וכשברור היה כי לא יוכלו לעמוד עוד, נישא כאן, בעצם המקום הזה, אחד הנאומים המזהירים ביותר שידעה ההיסטוריה מעודה- נאומו של אלעזר בן יאיר, בו השפיע על כל אחיו שיבכרו את המוות על השעבוד:
"ראה יראה האחד בהילקח ממנו אשת נעוריו לחיי חרפה; ושמוע ישמע את קול בנו המשווע לעזרת אביו-וידיו תהיינה אסורות ולא יהיה לו כוח להושיע. לא ולא! בעוד ידינו בלתי אסורות והן מחזיקות בשלח-תהיינה לנו ישועה הפעם! ומות נמות בטרם נהיה עבדים לשונאינו ובני חורין נשאר בעוזבנו את ארץ החיים, אנחנו, נשינו ובנינו".
מצדה הפכה לסמל, ודברי המשורר "שנית מסדה לא תיפול" הפכו לסיסמא לנוער ולעם. אכן, לא נגזים אם נאמר, כי בגלל גבורת לוחמי מצדה-בדומה לחוליות רבות אחרות בשרשרת הגבורה של עם ישראל-ניצבים אנו כאן היום, חיילי צבא של עם צעיר-עתיק, כשמסביבנו הריסות המחנות של מהרסינו. עומדים אנו כאן, לא עוד חסרי אונים כנגד עוצמת אויבנו; לא עוד נלחמים מלחמת יאוש; אלא איתנים ובוטחים, גאים ושוקטים, ביודענו כי גורלנו נתון בידינו, בעוצמת רוחנו, רוח ישראל סבא שנעור מחדש. הד שבועתכם בערב זה, יהדהד בכל מחנות צרינו! משמעותה אינה נופלת בעוצמתה מכל כלי מגן. ואנו צאצאי גיבורים אלו, עומדים כאן ומשחזרים את הריסות עמנו מחדש. אשרינו שזכינו לכך!