בעקבות חידת התלוליות – יומיים באזור עבדת ושבטה

תלוליות באזור שבטה.
עניין

כבר מאות שנים ניצבות להן בדממה מאות אלפי תלוליות בנגב ונוצרות את סודן. ביחוד באזור שבטה בולט מאד הסידור הגיאומטרי שלהן על גבי המדרונות. לשם מה הושקעה העבודה האדירה  בבנייתן?  החוקרים מציעים מספר תיאוריות אבל אין הסבר מושלם.  המסלול כולל רכיבה בשבילים מדהימים ולא מוכרים במרחב שבין עבדת לשבטה ועל רמת רות שמדרום לשבטה.  

מטפסים מנחל רחץ אל דרך הבשמים.
יום ראשון: מעבדת לשבטה דרך מעלה מטרד

מרחק: 40 ק"מ

זמן: 7 שעות

דרגת קושי: בינוני+. המסלול כולל  קטעי רכיבה והליכה בשבילים

נקודת יציאה: עבדת

נקודת סיום: גן לאומי שבטה

לינה: בוסתן מיכאל – מצפון לשבטה, כניסה משולטת מהכביש.

עונה מומלצת: כל השנה למעט בקיץ

הערה" המסלול עובר בשטח אש ולכן ניתן לטייל בו רק בסופי שבוע.

האנדרטה לזכר תמיר שימקו
תיאור המסלול

תיאור המסלול (18-19 לינואר 2013):

ניתן להתחיל את הטיול בביקור במרכז המבקרים בעבדת  ולהסתכל על מפת דרך הבשמים שיצאה מדרום תימן והגיעה לעזה – 65 ימי הליכה של גמל, כאשר חמשת הימים האחרונים  התנהלו בנגב. תחילת המסלול היא בדרך העפר בנחל רחץ שהכניסה אליו היא ממש ליד שער הכניסה לגן הלאומי. זו היא דרך עפר שעוברת בסמוך לשטחי המחקר של חוות החקלאות הקדומה של פרופ' מיכאל אבן ארי. כיום אלו שטחי מחקר אקולוגיים של המכוונים לחקר המדבר. לאחר כק"מ וחצי של רכיבה ליד שדה של תלוליות בנויות נפנה ימינה ונטפס אל השלוחה שבה עוברת דרך הבשמים.   באזור מפוזרות  תלוליות רבות הבנויות בתחתיתן אבנם גדולות ומעל אבנים קטנות יותר. סיפורן של התלוליות מתחיל בפאלמר שכתב בספרו המפורסם  ב-1872 – "מדבר נדודי מצריים":

תוך שעתיים ועשר דקות מבארותיים הגענו לא עוג'ה...מורדות ההרים השחורים והעוטים אבן צור... מכוסים  בשורות ארוכות וסדורות של אבנים, אשר נאספו יחד בקפדנות, ונערמו בערמות קטנות לאין ספור. תחילה הן הביכו אותנו, מפני שניכר היה כי נערמו באופן מלאכותי ונתכוונו למלא איזה תפקיד חקלאי. אבל לא יכולנו להעלות על הדעת אילו צמחים גידלו על קרקע יבשה זו.  ושוב באה לעזרתנו המסורת הערבית, והשם "תולילאת אל ענב" – תלוליות הענבים- פתר את הבעיה. מורדות שטופי שמש  אלה, אם טופחו כהלכה בעזרת אספקה של מים ומכשירים חקלאיים, כפי שעשו כנראה תושבי עוג'ה (ניצנה) יכלו לשמש בהצלחה לגידול גפנים. פני השטח השוממים והצוריים הקרינו את חום השמש, והתלים הקטנים הללו איפשרו לגפנים להשתרג לאורכם, ולשאת את אשכולות מעל הקרקע."

ניסים רוכב מקומי.

הבעיה היא כיצד להשקות את כל הגפנים הללו על מדרונות שהקרקע בהן דלה ומלוחה.  מדוע בכלל לגדל על המדרונות ולא בערוצים שבהם התנאים לגידול גפנים טובים יותר? שתי תיאוריות  הוצעו להסביר את חידת התלוליות ובשתיהן התלוליות הן לא העיקר אלא רק תוצר לואי של סיקול המדרון. ע"פ יהודה קידר סיקול המדרון נועד להגדיל את הסחף לקרקע ואילו ע"פ מיכאל אבן ארי וחבריו סיקול המדרון נועד להגדיל את כמות הנגר.   לעניות דעתי הגדלת כמות מי הנגר לחלקות שבואדי היא הפתרון המועדף משום שזהו המשאב הבעייתי באזור ולא כמות הקרקע.   

ראש מעלה מטרד

ממשיכים דרומה  על דרך הבשמים שמטפסת קלות עד לפיצול שבסמוך לו מעגל אבנים. ממשיכים  בדרך הימנית עד כשני ק"מ כאשר המטרה שלנו היא לרדת  מרמת עבדת לתוך אגן הניקוז של נחל צין בדרך עפר. יוורדים בדרך העפר קטע של 500 מטר ואחר ממשיכים בירידה בשביל על שלוחה. עוברים את האפיק ופונים לכיוון דרך העפר המובילה המובילה אל נחל חווה. דרך זו מובילה חזרה לכביש 40. הדרך מטפסת  ומגיעה לפיצול של דרך עפר שעולה לאנדרטה לזכרו של תמיר שימקו שנפל באזור בתאונת אימונים ב-1983. נרד חזרה  ונמשיך בדרך שעוברת בסמוך למגורי הבדואים (המקום נקרא נפחא) לפני החיבור עם כביש 40 נמשיך צפונה בדרך עפר במקביל לכביש עד לחציית נחל צין. נחצה את הכביש ונרכב במורד האפיק של נחל צין. במקום שרידי חקלאות קדומה מרשימים של סכרים וטראסות. הרכביה בערוץ קשה ולכן נטפס גדה הימנית  ונחש לנו נתיב שעובר דרך הטראסות עד לחיבור עם דרך העפר המסומנת בשחור שתוביל אותנו לבורות רמליה. הבורות חצובים בסלע קרטון רך והיו ריקים ממים (18.1.13).  

סלע ציורי הסלע בנחל לבן.
מבורות רמליה המטרה היא לחצות את האזור שמצפון להר ערקוב ולהגיע לכביש שמוביל לבסיס רמון. מיד לאחר הבורות נעלה בדרך עפר תלולה ונמשיך על השביל לפי הסימון של סובב ערקוב הדרומי. זהו שביל יפה היורד לדרך עפר ליד עץ אקליפטוס בודד. נעזוב את השביל המסומן ונפנה שמאלה בדרך עפר שמטפסת ולבסוף מתחברת לדרך העפר מגיעה מהר מחייה ליד שדה של טומולי (גלי אבנים ששימשו לקבורה בתקופת הברונזה הקדומה והתיכונה).  מכאן המטרה היא לרדת לנחל ציפורים. ניתן להמשיך בשביל עיזים לאורך שלוחה מצוקית.  הקטע הראשון רכיב אך השביל נגמר ולבסוף יש לרדת רגלית עם האופניים לאפיק הואדי שמדרום להר רתמים (ההר עם בריכת המים). באפיק ניתן לרכב ולהתחבר לערוץ הראשי בנחל ציפורים. ממשיכים כק"מ במעלה נחל ציפורים ופונים ימינה לאוכף שמפריד בין אגן הניקוז של נחל ציפורים לנחל לבן. לאחר עלייה קצרה מגיעים לאחת הנקודות היפות במסלול. מהאוכף נפתח מעין חלון לכל האזור של רכס בוקר ואזור שבטה ורמת רות- מקום מדהים. שביל נהדר יורד מהאוכף- חלקו ניתן לרכיבה. 
הירידה במעלה מטרד.

למעלה הזה קראתי מעלה מטרד  והוא שביל עתיק שבו השתמשו הבדואים כדי לעבור עם העדרים שלהם לאזור של נחל לבן  שבו בשנים גשומות יש מרעה בשפע.  השביל מתחבר לאחד הואדיות שמתחבר לנחל לבן ולדרך עפר שמובילה צפונה ומתחברת לצומת דרכי העפר שמסומנות בכחול ובשחור. ליד הצומת סלע כהה שעליו מספר ציורי סלע. ממשיכים מערבה בדרך המסומנת בכחול  ובדרך חולפים על פני עץ זית בודד. מימיננו המורדות של רכס בוקר.  חלפנו על פני עדר גמלים ועדר עיזים שעה דרכו מזרחה במעלה נחל לבן. ממשיכים עד המפגש עם הדרך המסומנת באדום שפונה לשבטה. בסמוך מדרון שעליו מפוזרים תלוליות ופסי חצץ, מכאן ועד לשבטה שרידים מרשימים ביותר של חקלאות קדומה ובעיקר אלפי תלוליות ופסי חצץ היוצרים פסיפס גיאומטרי יפה. קשה לא להתפעל מהעבודה הרבה שהושקעה בבניית הטראסות ובסיקול המדרונות. כנראה שהמאמץ הזה היה כדאי לעוסקים במלאכה והוא דרש תיכנון מרכזי והקצאת כח אדם ומשאבים כדי להכשיר את המרחבים הצחיחים הללו לחקלאות.  הדרך מגיעה לכניסה לגן הלאומי שבטה ומשם ק"מ נוסף עד הכניסה לבוסתן מיכאל שהוא בוסתן משוחזר. רחבת החנייה היא גם חניון הלילה.

בוסתן זה היה אחת משלוש חוות משוחזרות לחקר החקלאות העתיקה בנגב. היא הוקמה ב-1958 ושטחה 12 דונמים הערוכים בשבעה מדרגות עיבוד. בחווה ניטעו עצי חורב, שקד, זית, משמש, רימון בוטנה, תאנה, שזיף, גפן ואפרסק. 

חרדון מדברי.
משבטה אל רמת רות ובאר רסיסים
מצודת רביב
מידע

מרחק: 36 ק"מ

זמן: 6 שעות

דרגת קושי: בינוני+, המסלול כולל קטעי רכיבה טכניים.

נקודת התחלה וסיום: מגרש החנייה בכניסה לשבטה.

עונה מומלצת: חורף ואביב.

מפה: מפת סימון מס' 16.

הערה" המסלול עובר בשטח אש ולכן ניתן לטייל בו רק בסופי שבוע.

אלה אטלנטית.

בבוקר יצאתי לשיטוט רגלי בגבעות שמסביב לבוסתן, כולן מכוסות בתלוליות בגדלים שונים . באפיקים שרידי טראסות שנפגעו במשך השנים. בכלל מסתבר ששרידי חקלאות מי הנגר בשבטה הם מרשימים מאד ומכסים שטחים נרחבים.  לזלי שנן ונפתלי קדמון שחקרו את חקלאות מי הנגר כותבים על כך (ארץ הנגב, 1979):

"יש לשער כי פעולת הסיקול לא היתה פרי יוזמתם האישית של בודדים, אלא מפעל מאורגן רב מימדים.  ההוכחה הטוה ביותר לכך מצויה בשטחים הנרחבים המסוקלים באופן יסודי בסביבות הערים העתיקות, עבדת, שבטה, ניצנה ורחובות שבנגב. רציפות השטח המסוקל ומימדיו מוצאים מכלל אפשרות ביצוע מפעל כזה על ידי אנשים בודדים. " 

בסינגל בהר רות.

התוכנית היתה לרכב דרומה למצודת רביב ומשם לטפס לרמת רות ומשם לרדת לבאר רסיסים ולבקר באתר מתקופת הברונזה התיכונה 1. רכבנו על הדרך המסומנת באדום ומובילה דרומה. לאחר כשני ק"מ שטינו מהדרך  לכיוון גבעה שעליה בלטו שורות של תלוליות וביניהן פסי  אבנים.

ממשכים לרכב דרומה ועוברים את רכס של הר ספון  ונכנסים בדרך עפר לבקעה שבין הר ספון לרמת רות שבה עובר נחל רביב.  הרכיבה  בדרך עפר יחסית נוחה. בקטע הראשון לא רואים את המצודה, אך לבסוף נגיע לרגלי הר שבראשו ניתן לזהות שרידים של קירות אבנים.  לאחר טיפוס רגלי (ללא האופניים)  ניתן להגיע לראש המצודה שבה מבנה מרובע. זוהי אחת מהמצודות  הישראליות בנגב שהיוו מעין קו הגנה דרומי והארכיאולוגים עדיין חלוקים לגבי תיפקודם. מלמעלה תצפית יפה אל אזור פיתחת ניצנה וקציעות ואל הר רות מדרום שאליו מובילה דרך עפר  לבנה שאליה מועדות פנינו. הר   נקראת בשל שמו הערבי של האזור  אבו רות'ה והוא חלק מרמת עבדת ודומה לה במנה הגיאולוגי שלה. ההר כמעט ולא מטויל אבל חוצים אותו מספר נ'קבים עתיקים שהם עדות לכך שבעבר הבדואים שוטטו גם באזור נידח זה. זהו גן עדן לא מוכר לאופני הרים. 
לפני הירידה במעלה רות.
לאחר העלייה את חלקה יש ללכת ברגל, ממשיכים בכיוון כללי מזרחה לנ.ג 470 ונצמדים לשביל שעובר בחלק העליון של המדרון. זהו קטע רכיבה מדהים. השביל מגיע לבסוף לתצפית יפה מאד אל רמת מטרד והר בוקר. ההמשך של השביל דרומה הוא ברור, אבל הוא נעשה צר יותר ומחייב הליכה במספר קטעים קצרים.   לאחר מכן יש להמשיך דרומה לחצות את הואדי ואת דרך העפר שעוברת בו ואז לטפס  בקוליס עד לשפת המצוק הדרומי של הר רות שממנו ניתן לראות את המעלה העתיק שיורד בו- שאני מכנה  בשם מעלה רות, מזרחית לנ.ג 509. במפה השביל מסומן בקו מקווקו שחור. אין מילים לתאר את ההרגשה למצוא שביל חדש באזור לא מוכר. אני משער ששביל זה הוא חלק ממערכת שבילים שחברה את באר רסיסים עם האזור של ניצנה. 
מעלה רות

המעלה רכיב לכל אורכו ולאחר הירידה חוצים את דרך העפר המסומנת באדום ומטפסים על המדרון בשביל שיורד לתוך נחל רסיסים שבו שיחי רותם רבים.  ממשיכים כ- 500 מטר מזרחה וחולפים על פני בית קברות בדואי ומגיעים למבנה ההרוס של באר רסיסים החרבה שמן הסתם ידעה ימים יפים יותר בעבר. זה לא כל כך נעים להגיע לראות באר הרוסה.  על השלוחה מדרום לבאר נמצא אתר ארכיאולוגי  מעניין מאד מתקופת הברונזה התיכונה 1 מלפני 4000 שנים. הישוב  הוא אחד הגדולים ביותר מתקופה זו בנגב והוא כולל עשרות מבנית עגולים שהיו מקורים בענפי עץ. האתר נחפר ע"י הארכיאולוג רודולף כהן וכדאי לשים לב שמיקומו הוא במעלה השלוח, כנראה משיקולי הגנה .  פרטים נוספים על האתר המעניין ועל תקופת הברונזה התיכונה 1 בקישור פרטים נוספים בקישור http://www.boker.org.il/meida/negev/desert_biking/resisim/resisim.htm

מבאר רסיסים נתחיל  את  הדרך חזרה לשבטה ברכיבה צפונה במעלה ואדי עד האוכף שממנו יורדת דרך עפר צרה שמתחברת לדרך המסומנת באדום שיורדת לתוך אגן הניקוז של נחל לבן . צריך לשים לב לא לסטות מהדרך לדרכם מקבילות שבשימוש הצבא.  דרך זו תחזיר אותנו  די מהר לשבטה כי היא במגמת ירידה. 

באר רסיסים
מקורות

חקלאות קדומה בהר הנגב- עמוס קלונר. הר הנגב, נופים וטיולים בעריכת זאב משל, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1991.

אבן ארי, לזלי שנן, ונפתלי תדמור., הנגב. מוסד ביאליק 1980, ירושלים.

יהודה קידר, החקלאות הקדומה בהר הנגב. מסד ביאליק, 1967 ירושלים.