למצפה פלס ולחמאם אל מליח- יומיים באזור הדמדומים של צפון מזרח השומרון


ברקע ג'בל טמון והבוקיעה. צילם: אורי פולישוק
עניין

רכיבה בחבל ארץ לא מתוייר שנשכח  בשל סיבות בטחוניות. נופים מדהימים שמזכירים את נופי ארץ התנ"ך. מפגש עם פלחים ובדואים, נודדים מול עובדי אדמה. בקעות ציוריות ומעיינות שחרבו.

מידע

תאריך טיול: 6-7.6.11

מסלול: מעלה שי ומצפה פלס

אורך המסלול: 15 ק"מ

זמן: 3 שעות

נקודת יציאה וסיום: ברוש הבקעה

דרגת קושי: בינוני. המסלול כולל עלייה ארוכה של כ-400 מטר וירידות תלולות.

מפה: מפת סימון שבילים מספר 5-6, בקעת הירדן ומזרח השומרון

עונה מומלצת: כל השנה למעט הקיץ

בטחון: המסלול עובר בשטח אש ולכן ניתן לטייל בו רק בסופי שבוע או חגים.

לתיאום בטחוני, כדאי להיעזר בחברה הכלכלית בקעת הירדן שיש לה אינטרס לעודד מטיילים לטייל באזור.

ניתן לפנות לגב' חני כהן hani@jordanvalley.org.il

ייעוץ נוסף על מסלולי רכיבה באזור - רועי נתן ממכורה, 0508-775391

מסלולים נוספים באזור
אל מזרח השומרון
לרכוב עם האמונה - להר בזק
בירידה ממצפה פלס
תיאור המסלול: אל הר פלס
פתיחת כביש 6, האינתיפאדה השנייה ואי הודאות המדינית של אזור בקעת הירדן גרמו לדעיכה של היישובים לאורך הבקעה ולהקטנה במספר המכוניות הנעות על כביש הבקעה. כך גם מכפר התיירות ברוש הבקעה, נותרו רק השלטים הדהויים המעידים על ימי זוהר רחוקים. כיום המקום משמש ככפר גמילה לנוער בסיכון (סמים ואלכוהל). ניתן להשאיר את הרכבים ליד שער הכניסה לכפר. יורדים כ-200 מטר דרומה בכביש ונכנסים למעלה שי. בכניסה שלט שמראה את הכיוון לאום זוקא.
האנדרטה במעלה שי
מעלה שי נקרא על שמו של ישעיהו וייסמן, קצין הנדסה קרבית שנהרג על גדות תעלת סואץ במלחמת ההתשה ב-26.6.1970. חבריו פרצו את הדרך המטפסת בתלילות לעבר מצפה פלס. העלייה ארוכה, אך בסך לא נוראה. בחלקה העליון, אנדרטה לזכרו של ישעיהו וייסמן. מכאן תצפית נהדרת אל בקעת הירדן והרי גלעד. הבקעה הירדנית היא פסיפס של חממות ושטחים חקלאיים.

ממול ניתן לזהות גם את ואדי יבס הוא נחל יבש גלעד.  מהאנדרטה ממשיכים לעלות עד לקרבת הביס הצבאי משופע האנטנות ופונים שמאלה בדרך עפר המסומנת בשחור. ממשיכים עוד כ-200 מטר לתצפית יפה אל הבקעה מערבה אל הרכסים של ג'בל טמון, ג'בל גדיר, והר בזק. מצפה פלס נקרא על שם סגן אלוף משה פלס (סטמפל ( שהיה מפקד גדוד 50,  שנהרג במרדף בקרבת נחל בזק ב-1968. 

יורדים בדרך המסומנת בשחור. הצמחייה כוללת בעיקר רתמים וכתמים של עוזרר קוצני. לאחר כ-ק"מ פונים שמאלה וממשיכים לרדת עד לדרך עפר מסומנת בכחול שמטפסת בחזרה שלוחה . מצד ימין ניתן לזהות שרידים של מבנים שזוהו ע"י אדם זרטל כמחנה רומי שנבנה כנראה בימי מרד בר כוכבא.
גדילן מצוי

לא ברור, מדוע נבנה המחנה דווקא במקום זה. במפה מסומים עוד שני בתי בד באזור, האם אלו מעידים על ישוב יהודי שהתקיים כאן בעבר?  המשך הירידה הוא בדרך העפר המסומנת בירוק.  הקטע האחרון הוא תלול מאד אך רכיב, והוא יוביל אותנו בחזרה לכביש הבקעה ומשם קצרה הדרך אל נקודת ההתחלה.

הבוקיעה. ברקע הישוב בקעות.
מידע למסלול מבקעות למחולה דרך חמאם אל מליח

אורך המסלול: 33 ק"מ

זמן: 6 שעות

דרגת קושי: בינוני

גובה מצטבר: כ-650 מטר

נקודת יציאה: בקעות

נקודת סיום: מחולה

 

בטחון: המסלול עובר בשטח אש. יש להתעדכן במוקד השמירה בשער בבקעות במצב הבטחוני  העדכני באזור ולהצטייד במספרי טלפון של המוקד. אזור הטיול הוא אזור בשליטה בטחונית ישראלית, אך גם הצבא ממעט לסייר בשטח. בשטח, מפוזרים מאהלי בדואים ופלחים בעיקר באזור הבוקיעה הפורה. הפלחים מגיעים מהכפרים הגדולים טמון וטובס.   כביש אלון מהווה את גבול התנועה של הפלחים והרועים. המפגש איתם הוא גם חלק מחוויית הטיול, אבל יש לשמור על עירנות ולחוש את השטח.  אנו הרגשנו די בטוח לרכוב באזור ולא נתקלנו בשום בעייה.

בכל מקרה כדאי להצטייד באקדחים.  באזור שמצפון לואדי אל מליח משוטטים רועים בדואים משבט ג'אהלין שהגיעו לכאן ממדבר יהודה ב-1990, גם איתם הרגשנו בטוח והם כבדו אותנו בקפה ובגבינה. ההרגשה שלי הייתה שזהו מעין "אזור דמדומים" שלא הכל מוגדר בו היטב. לצערי, רב העם ויתר עליו וכמעט ולא  מטייל באזור.

נתקלנו גם בדרך עפר שבמפה סומנה באדום אך בשטח בכחול. לכן יש להסתמך גם על התבליט ולא רק על סימון השבילים. על אף כל ההקדמה הזו, אין להדיר את הרגליים ואת הצמיגים מחבל ארץ מדהים זה.

גז הצאן בבוקיעה. מאי 2011
תיאור המסלול: מבקעות למחולה

רוכבים מבקעות על כביש אלון כ-ק"מ ופונים לדרך עפר הנכנסת לתוך החלק המערבי של הבוקיעה.  הדרך מסומנת בשחור והסימונים למרבה קיימים בשטח. הבקעה זרועה במאהלים של פלאחים מהכפר טמון והיא נתחמת ע"י ג'בל טמון מדרום וע"י הר גדיר מצפון.   בבוא הקיץ הם שבים בחזרה לכפרי האם שלהם שממוקמים גבוה יותר טופוגרפית ולכן קריר שם יותר.  הבקעה מאד פוריה והיא מעין פסיפס של שדות חקלאיים. לאחר כשני ק"מ וחצי, פונים ימינה בדרך עפר שמתחילה לטפס לראס א-שיח צלח ואחר אל נ.ג. 308 שמפה מופיעה בשם מוברה. מלמעלה תצפית יפה אל הר גדיר ואל הכפר טמון. המדרונות מכוסים בכתמי צמחייה של עוזרר קוצני. כל האזור הוא תחת לחץ רעייה חזק.

ג'בל גדיר ובאופק טמון
את הפיתוי לטפס להר גדיר נשאיר לפעם אחרת.  מאל מוברה מתחילה ירידה על מדרגות סלע ואחר במורד דרך שדות חיטה עד לעמק רחב ולפיצול עם הדרך המסומנת בירוק.  בעמק  חלקות של שבהן מגדלים חומוס, שתרמיליו הירוקים משמשים למאכל.  פונים שמאלה וירדים עד למפגש עם השביל המסומן כחול והיורד בואדי מלחה (קטע זה הקרא גם ואדי-אלסם). הנחל יוצר קניון  יפה.

הרכיבה מעט קשה ובמספר מקומות יש ללכת ברגל. בחלק התחתון מספר מאהלי בדואים ולבסוף  מגיעים ללקבוצת דקלים יה שמעידה על מי תהום גבוהים. לאחר הדקלים מספר בתים נטושים שהיו קשורים למרחצאות שהיו כאן פעם. הדרך מטפסת לרחבה שבה מספר איקלפטוסים גבוהים ולידם שני בתי אבן שבהם מתגוררים פלאחים. מים בחמאם אל מליח כבר כמעט ואין. המקומיים ספרו שבשנים האחרונות הנביעה די התייבשה. תופעה זו של השחנה ניכרת גם במעיינות בערבה ואולי קשורה לשינויי האקלים. 

תצפית לעבר הר בזק
המקומיים נחמדים מאד והזמינו אותנו לתה מתוק, לגבינת עיזים משובחת ולפיתות ואילו גמלנו  להם בחטיפי אנרגיה ובחלבות. זוהי חמאם אל מליח שרק שם המקום מעורר חלחלה אצל כל צנחן ש"זכה" להתאמן  בעבר במקום זה. מחמאם אל מליח המשכנו בכביש מחולה-תיאסיר לכיוון מערב. הכביש עובר בסמוך למחשופי אבן חול יפים. המטרה הייתה למצוא את הדרך המסומנת באדום שעולה לכיוון ראס א-רמלי.
חמאם אל מליח - ואדי א-לסם

לאחר מספר ניסיונות כושלים, מצאנו את הדרך שלהפתעתנו סומנה בכחול. הניסיונות הכושלים הללו הולידו  מפגש מעניין עם בדואי משבט הג'האלין שחי במאהל עם שתי נשותיו. את המים הוא מביא במכלים גדולים מהכפר טמון ופרנסתו על העדר.  את הגבינה שהם מיצרים הוא מוכר בשוק של טובס ב-14 שקלים לק"ג. הוא כבד אותנו בקפה וכמובן בגבינת עיזים. שאלתי אותו לגבי יחסי השכנות עם הפלאחים והוא אמר שיש בעיות הנובעות בעיקר מכך שהפלחים דורשים הרבה כסף תמורת הזכות לרעות בשדותיהם.  זוהי המלחמה התמידית בין המזרע והישימון.  

צבי אילן בספרו בקעת הירדן  ומדבר שומרון מזכיר ניסיון לרכישת קרקעות בואדי מליח ע"י יוסף וייס ב-1945:

"בבית שאן נפגשנו עם "בעל החרב" וסיעתו והמשכנו בדרך המשובשת אל מאליח, שם חיכו לנו סוסים ורכבנו בסביבה.  המשכנו עד הכפר תיאסיר. הביקור ארך שעות וראיתי שכלום לא השתנה מאז ביקורי  פה ביולי 1929.  אין ספק שהמקום חשוב מבחינה מדינית. אם נאחז פה על 20,000 דונם תהיה זו נחיתה מאחורי העורף של מערכות השונא, מאחורי שכם וטובאס. אבל הכיבוש כאן יהיה קשה, דרכים, מים (המים המינרלים כאן טובים לרחיצה אבל לא לשתיה), יצטרכו לשבת פה אנשים רבים, וממה יתקיימו? הן רק כ-4000 דונם מצויים כיום לעיבוד חקלאי והכסף הנדרש להשקעה רב הוא, רב! אני נמצא במצב קשה בשקלי את הגורמים בעד ונגד. עוד צריך אני לקבל ידיעות ופרטים על הרישום, על האריסים ועוד ועוד. "
אירוח בחמאם אל מליח
התחלנו לטפס בדרך העפר, עלייה תלולה וארוכה, לכיוון אוכף מערבית לראס אבו שושה (נ.ג. 222) שממנו היא שוב יורדת וחוצה את ערוץ ואדי אל מהלל  ואחר מטפסת לאוכף נוסף לאחר הפיצול למעלה דורון. כל האזור נמצא בתחום שמורת נחל בזק עילי.  מעלה דורון היא דרך עפר תלולה מאד שעולה לראס  א- רמלי ולאנדרטה לזכר שני קציני צה"ל צעירים, הטייס דורון גביש ודוד גבעון שסיירו באזור ב-11.10.70 במסגרת פעילות לבלימת חדירת של מחבלים.  את מעלה דורון התלול השארנו לטיול הבא.
בדואי משבט הג'האלין

מהאוכף התחלנו לרדת מזרחה בדרך עפר ולאחר כשני ק"מ, ירדנו דרומה לכיוון הואדי. מטרתנו הייתה להגיע לעין א- שק, מעיין בואדי א-שק. א-שק בערבית הוא גזור ושם זה ניתן בשל האופי הקניוני של הואדי. הדרך בואדי עוברת בסמוך לקניון של ואדי חמד ואחר פונה ימינה ויורדת לואדי א-שק. המעיין נובע מתוך בריכה קטנה, שבה קפצו מספר קרפדות. המעיין משמש להשקיית עדרי הצאן.

אך נראה שגם מעיין זה ידע ימים טובים יותר בעבר. מעין א-שק, נרד בדרך העפר בסמוך לשדות חיטה זהובים  אל כביש מחולה-תיאסיר ומשם הדרך קצרה למחולה.
מעלה דורון
מקורות

בקעת הירדן ומדבר שומרון, צבי אילן. הוצאת עם עובד, תל- אביב 1973.

שיזף בתחתית ואדי א-שק
תמונות