מהארי השואג אל מצודת כ"ח
שמות הנופלים בקרבות על כיבוש מצודת כ"ח
"לא אשכח זאת, רעי, איך על גב נשאתני ותזחל אתי הר וגיא. לא אשכח לך זאת. איך למות לא זרקתני בחבקי צווארך, בחבקי את חיי. הנה לילה רעי, הניחני הפעם. הנה לילה רעי הניחני וברח... כי מכות רקותי, כי הלב הלם-פעם כי השמש עלי לא יזרח. השבע רק, רעי, אם יש יום ותנוח ועברת ביתי, מה תאמר שם? כזאת: הוא רדף-הבלים והיה רועה רוח, אבל מת, כמו איש היודע עשות, עד הבקר רעי, לא תקום בי עוד רוח, אך עד בקר-אני לא אשכח לך זאת. נתן אלתרמן.
עניין
המסלול עובר לאורך הקטע הצפוני של שביל ישראל מתל- חי ועד מצודת כ"ח היא מצודת נבי יושע. השביל הוא ברובו דרך עפר טובה ומזמן תצפיות נהדרות אל עמק החולה ורמת הגולן. בסוף המסלול נספר את סיפור גבורתם של לוחמי הפלמ"ח שנפלו במהלך הניסיונות לכיבוש המצודה.
מידע נוסף על הקרבות בנבי יושע
נבי יושע הסיפור שלא סופר-רן רוזנברג
נתיבה בן יהודה מספרת על דודו
כיבוש משטרת נבי יושע-אתר הפלמ"ח
הארי השואג בתל-חי
מידע
אורך המסלול: 20 ק"מ זמן: ארבע שעות . דרגת קושי: בינוני. המסלול כולל עליות ארוכות נקודת יציאה: רחבת החנייה ליד פסל הארי השואג בתל-חי. נקודת סיום: מצודת כ"ח. לוגיסטיקה: יש לדאוג להסעה מנקודת הסיום. לינה: למגיעים מהדרום הרחוק, ניתן לישון לחוף הכנרת בסמוך לחוף אמנון. כ-300 מטר מערבית לכניסה לחוף המוסדר ניתן לרדת בדרך עפר ולמצוא מקום בינות עצי איקליפטוס לא רחוק מקו המים. זהו אחד המקומות היחידים שעדיין ניתן לחנות בו ללא תשלום. בבוקר הושכנו ע"י דייגים שיצאו לדוג באבובים. מחזה מעט סוריאליסטי לראות את ספינות הדיג המאולתרות הללו. אנו פתחנו את היום ברחצה במים הנעימים של הכנרת.
הארי השואג בתל-חי וברקע החרמון
תיאור המסלול
את המסלול כדאי להתחיל בביקור בביקור בפסל הארי השואג המפורסם ובית הקברות של חללי "השומר" בו קבורים אנשי "השומר" וביניהם. המקום עבר שיפוץ וניתן להאזין לדברי הסבר על הקרב המפורסם שבו נפל יוסף טרומפלדור בי"א באדר תר"פ ועוד שבעה מחבריו. תל-חי הפכה לסמל למאבק של הישוב העברי הצעיר ויצרה את המיתוס של "טוב למות בעד ארצנו". דרך אגב, על פי עדויות של הרופא שטיפל ביוסף טרומפלדור שנפצע קשה מאד בקרב הוא אכן אמר משפט דומה " כדאי למות בעד ארצנו". טרומפלדור הפך לסמל למאבק של היישוב היהודי ועל כך כתב הסופר יוסף חיים ברנר: " היאמר מעתה כל חלש בנו: גבור אני! ויהי לגיבור? השמענו שם את הד הקריאה החרישית הרוממה של הגיבור כרות הזרוע, טוב למות בעד ארצנו? טוב! אשרי מי שמת בהכרה זו ותל חי למראשותיו." ניתן לראות את החוט המקשר בין הרוח של מגיני תל-חי לבין לוחמי הפלמ"ח שניסו לחלץ את חבריהם הפצועים בכל מחיר בקרב השני על נבי יושע. תל-חי נעזבה לאחר נפילת השמונה, אך ההפסד בטווח הזמן הקצר הפך לניצחון בטווח הרחוק. אנו לא התעכבנו בסיור במכלול האתרים בתל-חי שניתן לבקר בהם על פי השילוט במקום, זוהי כמובן אפשרות מומלצת לאלו שיש להם מספיק זמן לכך.
עין רועים-איש תחת קסדתו ותאנתו
מהרחבת הארי השואג, נטפס כ-400 מטר בכביש המוליך למשגב-עם עד לפנייה של דרך עפר ולסימון של דביל ישראל. מכאן מתחילה דרך נופית לאורך המורדות של הרי נפתלי העוברת ביער נטוע. נפנה ימינה בפיצול הראשון. דרך העפר עולה יורדת ועוברת מעל קרית שמונה הנקראת על שמו של יוסף טרומפלדור וחבריו. הדרך מובילה אותנו אל עין רועים-חניון מסודר שהוקם ע"י קק"ל, ובו שולחנות פיקניק. מי המעיין זורמים מתוך צינור לתוך שוקת בנויה שעץ תאנה צומח בסמוך לה. זוהי נקודה נחמדה לעצירה. הדרך ממשיכה בתוך יער הרי נפתלי שניטע ע"י קק"ל, עולה ויורדת. בדרך חלפנו על פני הולכי רגל שהתקדמו בהליכה לאורך שביל ישראל. על אף שחלפנו על פניהם, הרי הופתענו לגלות בעצירה הבאה שלנו שהם הדביקו אותנו- בדיוק כמו במשל הארנב והצב...הדרך חולפת מתחת לרכבל העולה לצוק מנרה ואחר מתחילה עלייה ארוכה שאנו זכינו לעלות אותה בצהרי יום חם מאד וטמפרטורת הגוף נסקה. בסוף העלייה מתחת לעצי אלון השבנו מעט את רוחנו. מכאן מתחיל קטע שביל טכני מעניין. השביל יורד מתחת לחוות רועים וממשיך דרך שער ברזל על פני סלעי גיר. את כל המטרים שהרווחנו בעמל רב אנו ממירים לאנרגיה קינטית. לאחר כ-ק"מ רכיבה בשביל הוא שוב הופך לדרך עפר שעוברת מעל עמק החולה.
מבט אל קרית שמונה
זהו קטע נהדר לרכיבה. השדות המעובדים של העמק פרושים מתחת ומעליהם המתלול של רמת הגולן ואנו רוכבים בתווך בין עצי החורש המפותח של שמורת נחל קדש הכוללים בעקר עצי אלון מצוי, חרובים, אלות אטלנטיות וליבנה רפואי . הדרך מתעקלת מערבה ומתחילה לטפס לשלוחה שמצפון לנחל קדש. נחל קדש נוצר ממפגשם של שני יובלים- ואדי חוסאן וואדי בלידא. הנחל יוצר קניון שבו מפלים ומדרגות סלע. מצודת ישע נמצאת מעברו השני של הנחל ומדרום לה קרן נפתלי. דרך העפר מתחברת לכביש מס' 866. שביל ישראל יורד לנחל קדש ואחר עולה שוב למצודה- אך זהו קטע לא רכיב ואנו המשכנו על הכביש עד לצומת יפתח ומשם שמאלה למצודת ישע היא מצודת כח. כדאי להתמקם ברחבה הצופה אל הנוף ושם לספר את סיפור הקרבות העקובים מדם שהתרחשו כאן באפריל ומאי 1948. הסיפור המלא של הקרבות מובא בספרו המצויין של יהודה דקל- "משטרה עברית" שיצא לאור בהוצאת כרטא 2003, ואני ממליץ עליו בכל פה. אני אספר כאן בקצרה על שלושת הקרבות שהתרחשו כאן ועל הלקחים החשובים שניתן לדעתי ללמוד מהם.
עמק החולה והחרמון -- מבט מהרי נפתלי
מצודת נבי יושע נבנתה ע"י הבריטים (למעשה ע"י סולל בונה) לאחר מאורעות 1936-1939 במסגרת המאמצים של הבריטים לחסום את גבול הצפון לתנועה של כנופיות בעקבות המלצתו של סר צ'ארלס טיגרט. נבנו 5 מצודות כאלו וכן גדר גבול ודרך שחברה ביניהן. במצודה ישב כח משטרה שהורכב מבריטים, יהודים וערבים שסייר לאורך הגבול. מצודת ישע , מוקמה בקרבת הצומת של הכביש העולה מעמק החולה לכביש הממשיך צפונה לכיוון מנרה. צריך לזכור שבתש"ח האזור היה חשוף יותר ללא כל הצמחייה שמכסה אותו כיום וכן שהיו שלושה יישובים עבריים- רמות נפתלי, מנרה ומלכיה. בפברואר 1948 הערבים החלו להתנכל לשיירות שעברו מרמות נפתלי למנרה. רמות נפתלי למעשה נותקה והתנועה אליה התנהלה ברגל דרך ואדי שנקרא "ואדי אין סוף". ב-15 לאפריל הבריטים פינו את המשטרה ומסרו אותה לערבים משום שלטענתם הם היוו את הרב באזור. היה ברור לפיקוד ההגנה שחייבים לפעול מהר כדי לנסות ולכבוש את המצודה לפני שהערבים יתבססו בה.
מצודת כ"ח
ניסיון כיבוש ראשון- 15 לאפריל 1948
כח שהורכב ע"י מיחידה של גדוד 11 של גולני ומחלקה של פלוגה א' מהגדוד השלישי של הפלמ"ח נע על גבי אוטובוסים משוריינים בציר הראשי העולה מהחולה, כאשר בחוד נע פורץ המחסומים שנהגו היה עמירם אנקלביץ. התוכנית הייתה להגיע עד למשטרה בחיפוי של מחלקה שתגיע מרמות נפתלי ואחר לפרוץ עם המשוריין את שער הגדר ולאחר פיצוץ שער הפלדה יכנס הכח הפורץ למצודה וישתלט עליה. לרע המזל, המשוריין המוביל ירד לתעלה והדליק אורות וכך הכח התגלה ונחשף לאש קטלנית מהמצודה שממנה נהרגו ארבעה לוחמים. הכח נסוג חזרה בציר כאשר ראובן מוסקט מצליח לנהוג את האוטובוס בירידה בהילוך אחורי.
תרשים הקרב השני - מתוך הספר "משטרה עברית"
ניסיון כיבוש שני – 20 לאפריל 1948, הכל בגלל דרגש קטן.
בליל ה-20 לאפריל נערך הניסיון הטרגי של פלוגה ב' של הגדוד השלישי של חטיבת יפתח בפיקודו של איציק הוכמן. הפלוגה מנתה לוחמים בעיקר מההכשרות המגויסות של דפנה, כפר גלעדי, דגניה ב' ומלהבות הבשן. הקרב תוכנן בקפידה והכח תודרך כראוי. התוכנית הייתה לרכז מאמץ מדרום מערב למצודה ובכך להטעות את האויב שירכז את רב האש שלו לשם, ואז לפרוץ מצפון ע"י מחלקת חבלנים שתפוצץ את קיר המצודה ואחריה יכנס כח פריצה שישתלט על המצודה. ציר התנועה של מחלקת החבלנים בפיקודו של דודו הוא דוד צ'רקסקי תנוע רגלית במעלה נחל קדש בציר הליכה תלול מאד (לאורך מסלול זה עובר כיום שביל הפלמ"ח). בחמשת הימים שחלפו מאז הניסיון הראשון הערבים הוסיפו גדרות תיל וכן פוצצו את הכביש העולה למצודה מעמק החולה. הכח של דודו התחיל לנוע לאחר חצות והוא צויד במכשיר קשר. העלייה הייתה קשה וארכה זמן רב. בנקודת ההערכות דודו מיקם חיפו קרוב של שלושה מקלענים.
שביל ישראל בשמורת קדש
כח ההטעייה היה בפיקודו של המ"מ פילון פרידמן והוא התמקם מצפון לכפר הערבי א-נבי יושע. הקרב החל בשעה 3:05 בירי של מקלעי ה- מהרתק הפלוגתי 03 והירי של כח ההטעייה. בחסות הירי הזה התקרב כח החבלנים והחל לחתוך את הגדרות- פעולה שארכה זמן רב ולכן ניתנה לו פקודה על פריצה רועשת עם בונגלור. פיצוץ הבונגלור גילה לערבים את הכח הפורץ וההפתעה אבדה. מטען החבלה היה אמור להיות מונח על דרגש משום שיסודות המצודה היו מוגבהים מהקרקע, אך הדרגש אבד בדרך. הפתרון היה לבנות גל אבנים ועליו להניח את המטען. מוסה החבלן שהיה אחראי על הפיצוץ כבר אחז בידו בפתיל ההצתה, אך בדיוק באותו רגע נזרק אליהם רימון מלמעלה. מכאן תוכנית הקרב החלה השתבשה לחלוטין. החבלנים לא הפעילו את חומר הנפץ, אלא החלו לטפל בפצועים. כח הפריצה שחשב שפיצוץ הבונגלור היה פיצוץ הקיר, החל להתנקז אל קיר המצודה. בינתיים הערבים זרקו רימונים נוספים ופגעו במרבית החבלנים.
אורי על רקע עמק החולה
דודו התקרב לקיר בעצמו ופקד להפעיל את המטענים, אך כבר לא היה מי שיפעילם והוא עצמו נפגע ונהרג ליד קיר המצודה. בינתיים האיר השחר והכח נחשף לאש קטלנית מהמצודה. ניתנה פקודת נסיגה ויזהר ערמוני המשיך לחפות על נסיגה עד שנהרג ועל כך קיבל את עיטור הגבורה. במהלך הנסיגה בוצעו מעשי גבורה רבים והלוחמים לא השאירו פצועים בשטח ושלמו על כך בחייהם. הבדואים משבט החמדונים מצפון לנחל קדש הצטרפו גם הם ללחימה ופגעו בנסוגים. גם כח ההטעייה בפיקודו של פילון נפגע ופילון לא הסכים לעזוב פצוע קשה והגן עליו עד שהגיעו הערבים אליו ואז ירה בראשו. וכך כותב יהודה דקל בהקדמה לספרו: "אחרי שבדקתי את תיאור הארועים, את העדויות ובעיקר את המיקום בו נמצאו החללים, שרובם נמצאו שוכבים בצמדים, התברר ללא כל צל ספק שרוב האבידות נגרמו כתוצאה מהניסיונות לחלץ את החברים הפצועים תוך כדי הקרב. אחוות הלוחמים היא שהכריעה את אותם, יותר מאשר האויב באופן ישיר."
בקרב זה נפלו 22 לוחמים וחלקם נותר בשדה הקרב עד שהמצודה נכבשה. קרב זה מעלה את הדילמה הנוקבת- האם לחלץ פצועים בכל מחיר? ראשית על פי תורת הלחימה של צה"ל יש להמשיך בקרב ורק אחר כך לטפל בפצועים. אין ספק שלו פוצץ קיר המצודה, מהלך הקרב היה משתנה. הנורמה שהלוחמים בקרב השני קבעו שאין מפקירים פצועים בשדה הקרב ליוותה את צה"ל שנים רבות ולכן כה רב היה השבר במקרהו של מדחת יוסוף בקבר יוסף. עניין נוסף, הוא ההקפדה על הפרטים הקטנים. איבוד הדרגש היה הרה אסון לכח של דודו. זה היה פריט טכני בעל חשיבות קריטית שחסרונו גרם לאיבוד זמן יקר מאד. ברגע שהכח התגלה מצב הכח התוקף הדרדר במהירות משום שהוא היה חשוף.
כיבוש המצודה- 15-17 למאי 1948
במסגרת מבצע "יפתח" שמפקדו היה יגאל אלון הוטל על הגדוד השלישי שמפקדו היה משה קלמן לנסות ולכבוש שוב את מצודת ישע. התוכנית הייתה דומה. רתק מדרום שבחסותו מגיע כח חבלנים שאמור היה לפרוץ פתח בקיר הדרומי של המצודה. הפעולה החלה בירי של שני תותחי 20 מ"מ שבחסותו נכנס כח החבלנים והחל לעבוד בפריצת גדרות התיל. ושוב נאלצו להשתמש בבונגלורים ואחר בחומר הנפץ שהיה אמור לשמש לפיצוץ הקיר. לכח לא היה חומר נפץ נוסף ולכן הוא נסוג דרומה והתמקם בשטח בשליטה באש על המצודה כדי למנוע מהערבים לתקן את הגדרות. הכח נותר יממה נוספת בשטח וסבל תשישות ומחום נורא. יגאל אלון שהבין את המצב החמור של הגדוד וברצונו לא לאבד את המומנטום הטיל על בני פלד מפקד טייסת הגליל לצאת לגיחת הפצצה לילית על המצודה ולהטיל עליה פצצות תבערה. זו הייתה גיחת הפצצה ראשונה של מטוס פרימוס ולפי עדויות מטילן הפצצות הם הצליחו לפגוע בתוך המצודה.
האפקט על הערבים היה אדיר והם כנראה נסוגו מהמצודה, למצודה נורו גם פגזי פיאט שהניסו את השאר. עם הנץ החמה נכנס הכח למצודה וגילה אותה ריקה. בהפגזת נגד של הערבים נהרגו שני לוחמים נוספים שנחו באחד החדרים. מצודת ישע נכבשה ונותר הוויכוח האם היא נכבשה על ידי חיל האוויר או על ידי הפלמ"ח. בכל מקרה הלקח הוא שפעולה יצירתית ונועזת (הפעלת המטוס) יכולה להביא להכרעת הקרב. צריך לחשוב תמיד על פתרונות לא שגרתיים ועל המפקד לנסות ולהשתמש במגוון הכלים שעומדים לרשותו כדי לנצח בקרב. מצודת ישע נכבשה ויגאל אלון החליט לשנות את שמה לגבעת כ"ח. כיום המשטרה משמשת בסיס של מג"ב ולא ניתן להכנס לתוכה. היא ניצבת בגאון והלוחמים שוכבים למרגלותיה - מנוחת עולמים. התחלנו בסיפור גבורה בתל-חי וסיימנו 28 שנים מאוחר יותר בסיפור גבורה נוסף ואם מביטים צפונה ניתן לראות את החרמון שעליו חרפו נפשם לוחמי גולני במלחמת יום הכיפורים. הארץ הזאת לא הוגשה לנו על מגש של כסף.
מקורות
משטרה עברית- יהודה דקל. הוצארת כרטא 2003. שביל ישראל- צבי גילת. מפה-מיפוי והוצאה לאור, תל אביב 2003. ינון שבטיאל- בנתיב נחל קדש. בשביל הארץ, גיליון 11. פברואר מרס 2006, 26-30.