שבועיים על גג העולם – מסע בהרי  פמיר 

"המישור נקרא פמיר ואתה רוכב לאורכו במשך 12 ימים.  שום דבר אתה לא מוצא בו מלבד מדבר ללא יישוב  וללא פיסת אדמה ירוקה.  נוסעם חייבים לקחת איתם את כל מה שנחוץ להם. האזור הוא כה גבוה וקר כך שאתה לא רואה אפילו ציפור עפה. שמתי לב שבשל הקור העז, האש אינה בוערת בעוצמתה הרגילה ואינה מספקת את חומה הרגיל ואף אינה מבשלת את המזון כראוי" 

נהר הפנג'
טגי'קסטן דרך הבטן
עמק הברטאנג
לילה ביורט
Pamir Highway וסופת ברד
חרגוש ווקאן
רשימת ספרות ומפות
לוגיסטיקה

השתתפו: חזי יצחק, עפרה יצחק, שי יצחק, יהודה פלד, איתן בינו, דורית פומרנץ, ענאן מזהר, איל צ'ציק, אמנון חביב , אילן סתווי, יוסי וולר.

Pamir highway

כך כתב מרקו הפולו הנוסע המפורסם שמסעו שינה את העולם.  תאור מלנכונלי זה הוא גם מה שדחף אותי לצאת למסע להרי פמיר המכונים הגג של העולם. במבט לאחור התיאור  של מרקו פולו אכן קולע לחלק המזרחי של הרי פמיר שהיא רמה גבוהה  שמתנשאת מעל 4000 מוקפת בהרים מושלגים, ללא עצים וכמעט ללא יישובים – ארץ מרעה לקירגיזים קשוחים הגרים באוהלי יורט. רמה שהזכירה לי את הרמה הטיבטית העצומה. 


ע"פ המדריך שלנו הוואז פירוש המילה פמיר הוא כף רגלה של השמש  ושוב שם שמעיד על הגובה של האזור.  לעומת מזרח הפמיר שהוא הרמה המדברית החלק המערבי  כולל עמקי נהרות שוצפים וכפרים שבהם מגדלים עצי משמש ולחקות חיטה ושעורה.  הנהרות מתחברים לנהר הפנג' האדיר.

טג'יקסטן היא מדינה יחסית צעירה שזכתה לעצמאות רק ב-1992 ומאז שולט בה הנשיא אמומאלי רחמון שתמונותיו תלויות בגאון ברחבי עיר הבירה דושנבה, מדושן עונג מתקופת שלטונו הארוכה.  בעיר שוק יפה וגדול ובו שפע של פירות וירקות. בערב רכבנו לפארק המרכזי שבו היו הופעות של זמרים מקומיים.  דושנבה היא אולי העיר המשמעותית היחידה בטג'יקסטן והדור הצעיר נוהר אליה מהכפרים כדי ללמוד באוניברסיטה או לחפש עבודה. נראה שהעיר עוברת שינוי לטובה ועל אף שהארכיטקטורה הרוסית  שולטת במראה של העיר.  

בשוק בדושנבה
נהר הפנג'

פנג' הוא 5 בפרסית והמספר מעיד על חמשת המקורות העיקריים שלו. לאורך הנהר עובדר הגבול בין אפגניסטן לטגי'קסטן ומספר גשרים מחברים בין שני המדינות. בנהר זרימה עזה ובמקומו  מסוימים הוא צר והמים בו סוערים. מעבר לנהר ניתן לראות את הכפרים האפגניים היפים.  בצד האפגני נעשה מאמץ בשנים האחרונות מאמץ אדיר בתמיכה גרמנית לפרוץ דרך לאורך הנהר. הבעיה היא להתגבר על קטעי מצוק המחייבים פיצוץ סלעים. במספר מקומות ניתן לצפות בעובדים אפגנים הקודחים פירים להכנסת הדינמיט כשהם תלויים על פי תהום. המדריך שלנו אמר ולא טעה האפגאנים הם עם קשוי ובלתי מנוצח. הם הצליחו לנצח את הרוסים וגם את האמריקאים- אף אחד לא יכול עליהם בהרים הנישאים הללו.  בכלל הצד האפגני נראה מדהים ואפגניסטן קרובה עד כדי כאב. גם בצד הטג'יקי הדרך  הראשית לפמיר עוברת לאורך הנהר  והיא כולל מספר קטעים קשים ופשוט קשה להאמין שזוהי דרך ראשית במדינה המחברת את עיר הביר דושנבה עם חבל פמיר.  משני עברי הנהר מתנשאים הרים גבוהים עם פסגות מושלגות ובקיץ הנהרות זורמים בשצף. הפנג' הוא נהר האקסוס ממשיך לאוזבקיסטן ולבסוף נשפך לימת אורל. 

נהר הפנג'
טגי'קסטן דרך הבטן

לא ברור למה ואף אחד לא יודע את התשובה האמיתית אבל כ-80% מהתיירים לטג'קסטן לוקים בכאבי בטן ושלשולים ברמות שונות. אולי המים ואולי המזון ואולי כלי האוכל שלא נשטפים עם סבון, התוצאה היא כאבי בטן חיפוש אחר שירותים שהם נדירים בהרים. האוכל הוא גם נושא כאוב, כי אין הרב מה לאכול והמעט שישי  לא ממש טעים. ארוחות הערב מסתכמות במרק ובצלחת תפוחי אדמה עם אורז דביק – לפעמים יש הפתעות לטובה עם מעט ירקות טריים.  אין ספק שבהרי פמיר ניתן לרזות...

גשר מעל המים.
עמק הברטאנג
את הרכיבה התחלנו לאורך נהר הברטאנג שמימיו האפורים נשפכים לנהר הפנג' ליד העיירה רושאן.  תושבי הכפרים ידועים כמכניסי אורחים וחובבי נהיגה והם אכן לא אכזבו אותנו.  רכבנו לאורך דרך העפר המחברת בין הכפרים ומידי פועם חוצה את הנהר על גשרים רעועים.  הלינה הייתה בבתים בכפר שהוסבו למעין אכסניות Homestay  וזו חוויה  מדהימה משום שהיא מאפשרת היכרות ישירה עם האוכלוסייה המקומית. בהרי פמיר מדברים פמירית ולכל עמק יש את הדיאלקט שלו. הימים הם ימי קציר המספוא וכולם עמלים  בשדות  כדי להתכונן לחורף הארוך והקשה.  בחלקות הם מגדלים גם חיטה שאת האלומות הם אוספים במעגלים יפים. יש גם עצי משמש רבים ואת הפירות הם מייבשים על הגגות. כל כפר חייב להסתפק  בתוצרת העצמית שלו. מים לא חסר והפלגים זורמים ממהרים ומנותבים בתעלות השקיה לחלקות.  כדי להגיע    Jizew (אין סיכוי לבטא את השם הזה נכון) יש ללכת ברגל בשביל חמורים  במעלה נהר שוצף לאורך של 12 ק"מ. זהו הכפר היחידי שרכב לא מגיע אליו. הכפר מורכב ממספר בתים שחייב ובאחד מהם התארחנו לשינה. החד מרכב ממעין במה מוגבהת וכולו מכוסה בשטיחים. בלילה פורסים את המזרונים והשמיכות ובבוקר מקפלים אותם.
רוסטוב
כולם ישנים באותו חלל וזה יוצר תחושה מדהימה של שייכות וחברות – תחושה שאנו איבדנו אותה כאשר לכל ילד יש את החדר שלו. לבארטרה הגענו בלילה לאחר 8 ק"מ של רכיבה בעלייה תלולה. הם קבלו אותנו בסר פנים יפות ולארח מכן הערב התפתח לערב שירה וריקודים. תמורת מחיר סמלי חזרנו על כך בלילות הבאים וכל לילה הפך למסיבת ריקודים ושירה בלווי אקורדיון,  או אורגן.  המוזיקה הפילה את המחיצות בינינו. השירים  הפמיריים ארוכים מאד וכל שיר יכול להימשך כ-20  דקות. חלק מהשירים הם אפגאניים. ככל שהתקדמנו במעלה העמק ההרים ברקע הפכו לגבוהים יותר והפסגות מושלגות. נוף מדהים של הרים קירחים ונהרות זורמים.  לסאבנוב הגענו לאחר עלייה ארוכה וירידה נהדרת באורך של 5 ק"מ.  בכפר יש שרידים של מצודה וכן מעין שעון שמש המורכב מערימות אבנים המוצבות על ראש הר ומסמנות את כיוון שקיעת החמה בתאריכים הקשורים למועדים החקלאיים.  להפתעתנו  במקום הלינה הייתה מקלחת חמה.  המשכנו לרכב לאורך הנהר עד לכפר גודארה ששכן מתחת להרים גבוהים עם שכבות סלע צבעוניות שם העמסנו את האופניים על הג'יפים לכיוון מעבר ההרים Kok Jar. הדרך הפכה לקשה יותר, עם שיפועי צד ודרך צרה, שהחלקה ממנה עלולה להסתיים בתוך הנהר.

הנוף הפך לפראי יותר ולהפתעתנו חלפנו על שני רוכבי אופניים צרפתיים שרכבו עם כל הציוד –אין מה לומר בחורים קשוחים ואמיצים.  העלייה לרמה היא ארוכה ותלולה ואתגר רציני לכל רוכב. השמש נטתה לשקוע והטמפרטורות צנחו. חלפנו על פני בקתות רועים דלות. הרועים עולים לכאן עם העדרים בקיץ הקצר. החיים לא קלים כאן.  הלילה ירד ופנינו היו מועדות לאוהלי יורט קירגיזים  במקום שנקרא Jalang.  לאחר דרך ארוכה הגענו בתשע בערב ליישוב הקטן  שבו היו שני אוהלי  אירוח. בחוץ החלו לרדת פתיתי שלג. 

יאק
לילה ביורט
הקור בחוץ היה מקפיא והתחלקנו בין שני האוהלים.   הכנסנו את הציוד לאוהל. אחת הנשים שאצלה התארחנו הדליקה את התנור בגללי יאק וחום החל להתפשט באוהל. אנחנו היינו  מותשים ופשוט נשכבנו על המזרונים. האישה שהקור כנראה לא השפיע עליה יצאה ולאחר כשעה חזרה עם צלחות של מרק ויוגורט שכמעט לא נגענו בהם. בתוף היורט היה נעים, ועף אף שהיינו בגובה של מעל 4000 מטר, הצלחנו לישון. השכם בבוקר יצאנו החוצה להכיר את המקום שאליו הגענו בחשיכה.   היורטים  היו מכוסים בשכבה דקה של שלג לבן וכך ההרים מסביב. היאקים היו במכלאה והמקומיים התגוררו בבתי בוץ. לכאן הם מגיעים רק בקיץ עם העדרים ובשאר חודשי השנה הם מתגוררים בכפר קראקול.  את מה שלא אכלנו בלילה הגישו לארוחת בוקר שרובנו לא אכלנו.  קרני השמש בקעו מתוך העננים והאירו את ההרים הגבוהים באור מיוחד ויפה.  נפרדנו מהם לשלום  והמשכנו בנסיעה עד לדרך המובילה לאגם קראקול. 
נהר הברטאנג מהעלייה לרמה.
Pamir Highway וסופת ברד
המטרה הייתה להגיע לאגם קראקול ברכיבה.  הדרך עבר ברמה צחיחה, נוף  אופייני של רמת פמיר שתמיד יש הרים גבוהים עם פסגות מושלגות ברקע. הרכיבה לא הייתה  קשה, אבל לפתע מזג האוויר השתנה ונקלענו לסופת ברד שהיכה בנו ללא  רחמים. לא היינו ערוכים לכך, וגם לא היה  מקום להסתתר. האפשרות היחידה הייתה להמשיך לרכב עד  שהסופה תחלוף. ואכן לאחר מספר דקות שרכבנו בתוך הברד הוא נחלש ודרך העפר נפגשה עם הדרך החוצה את רמת פמיר.  השם Highway הוא מאד יומרני לדרך הזו, המהווה אתגר לרכבי אופניים. הדרך נפרצה ע"י הרוסים בשנות השלושים של המאה ה-20 ושודרגה ב-1979 בעקבות הפיסה הסובייטית לאפגניסטן.  
אגם קראקול.
רובה היא דרך עפר  ויש קטעים שדרך העפר די הרוסה. הדרך ירדה במתינו לעבר אגם קראקול שהיה מרוחק עוד כ-20 ק"מ מזרחה. מדרום לכביש גדר רעועה סימנה את הגבול עם סין. הספק כביש הוביל במגמת ירידה לכיוון העיירה קראקול.  עננים  גדולים נתלו מעל האגם שמימיו היו בצבע כחול כהה – פירוש שמו הוא האגם השחור.   הקילומטרים חלפו די מהר והגענו לעיירה די עלובה ומלנכולית.  רב התושבים עזבו  עם העדרים למשך תקופת הקיץ.  גם האגם שהוא מלוח השרה אוירה די נוגה .  מקראקול המשכנו בנסיעה לכיוון מורגאב בירת המחוז.  הדרך חוצה את רמת פמיר מטפסת לפאס בגובה של 4600 מטר. 
גמל דו דבשתי שהגיע כנראה מאפגניסטן.

האור בשעות הערב היה מדהים וההרים העוטרים את הרמה זהרו.  זו הרמה שעליה כתב מרקו פולו וכאן עבר נתיב של דרך המשי שהמשיך וירד לקאשגר שבקצה מדבר טאקלימקאן.  בין קראקול למורגאב כ-135 ק"מ שנדרשו כמעט 3 שעות לעבור אותם עד שהגענו לפאתי מורגאב שרב בתיה בצבע לבן. בבוקר בקרנו בשוק קטן שבו החנויות הן בתוך מכולות.  מלבד כובעים קירגיזים לא מצאנו משהו מעניין בשוק. 

Wakhan corridor
חרגוש ווקאן
פירוש המילה חרגוש הוא ארנבת וזהו שמו של פאס בדרך מאד חשובה שמחברת את Pamir Highway  עם חבל וואקאן שאליו מועדות היו פנינו. המטרה היית לרכב אל הפאס ואחר להמשיך ברכיבה כל עוד יאפשר זאת הזמן. נתיב זה הוא חלק מרשת דרכי המשי. העלייה לפאס נמשכה לאורך כ- 13 ק"מ. עלייה לא תלולה. הפאס עצמו הוא אוכף נמוך ולא בולט בשטח ולאחריו ירידה ארוכה על דרך עפר ארוכה עד מחסום צבאי.   רכבנו עוד מספר ק"מ לאחר המחסום לאורך נהר פמיר המפריד בין אפגניסטן לטג'יקסטן.  חלפנו על פני גמלים דו דבשתיים שכנראה הגיעו מהצד האפגאני ורעו בנחת.  עמק הנהר נסגר והפל לקניון מטורף והדרך עברה על צלע ההר וחצתה מפלי מים. הדרך ירדה ללאנגאר שבו נהר הפנג' מתחבר לנהר פמיר ויוצרים את הפרוזדור של הוואקאן. ממול התנשאו הפסגות הגבוהות והמושלגות של רכס הינדו- קוש שמהוה את הגבול בין אפגניסטן לפקיסטן.  מפגש פסגות של הנדו-קוש, הרי פמיר ורכס הקראקורם הממשיכים הלאה להימאליה.  מכאן נובעת החשיבות הגדולה של חבל הוואקאן שבו עברה דרך המשי.
ציורי סלי מעל לנגר
הדרך ירדה ללאנגאר שבו התארחנו ללינה.   בבוקר הלכנו ברגל לאתר ציורי סלע שבו ציורי יעלים וציד הדומים להפליא לציורים מהנגב. חבל שהאתר הושחת עם ציורים מאוחרים. רכבנו ברך העפר הנמשכת לאורך הוואקאן. חלפנו על פני כפרים קטנים שתושביהם היו עסוקים בקציר המספוא.   תושבי החבל נקראים וואחי והם דוברים בשפה המיוחדת רק לאזור זה.   האטרקציה הגדולה היא המרחצאות החמים ביבי פטימה שאליהם הובילה עללי הארוכה של 8 ק"מ. זהו אתר פופולרי בקרב המקומיים.   גברים ונשים רוחצים בו בנפרד וללא בגדים.  המקום לא פחות ממדהים משום שהמבנה לא פגע ביופי הטבעי של המפל וקיר הסלע הטבעי נשמר.  על פי האמונה המקומית רחצה במים החמים מסייעת לנשים עקרות ללדת.  ההקפדה על הזמנים של הרחצה בין הגברים והשנים היא לא ממש אפקטיבית, אך לא נראה שהם מתרגשים מכך.  מרחצאות גופרית נוספים שבהם גם ביקרנו היו ב- Garm Chashna  כ-40 ק"מ דרומית לחורוג. אלו מרחצאות מרפא ובמקום מלון ומסעדה שאין בה מה לאכול. למקום מגיעים חולים במחלות עור שונות שתולים תקווה במי הגופרית. 
Garm Chashna  

הבריכה הראשית יפה מאד ומפל שמים חמים יורד מקיר בעל צורות מעניינות של משקעים.  בקרנו גם במצודת ימצון Yamchun  שממוקמת כ- 500 מטר מעל למישור וק"מ אחד לפני ביבי פטימה. המצודה מוקפת בחומות אבנים וממנה תצפית נהדרת לכל עמק הוואחאן. החלקים העתיקים במצודה נבנו במאה השלישית לספירה והשאר במאה השביעית. זו אחת מהמצודות שלאורך דרך המשי ולמעשה במורד המדרון ניתן לראות מיצדים קטנים יותר שהיו בקרבת הדרך. בסמוך לכפר Namadgut  עצרנו לביקור במוזיאון קטן שהוקדש לשימור התרבות בחבל הווקאן. היוזם בחור מבודר שנולד בכפר ולמד בחורוג ואף כתב ספר על חבל ארץ זה. במוזיאון מוצגים פריטי לבוש מסורתיים, תכשיטים, כלי עבודה ואף כלי נגינה. הצטלמנו איתו, כאשר אנו לובשים את הבגדים  המסורתיים והוא היה מאושר. 

בשוק בחורוג
חבל הוואקאן מסתיים בעיר הקטנה עם השם הארוך Ishkashim , מכאן הפנג' משנה כיוון וזורם צפונה ונעשה צר וגועש במספר מקומות. הצד האפגאני קרוב ומדהים. כפרים בתוף תשבץ של שדות ונהרות היורדים מהמדרונות. גם שם הכפריים עסקו בקציר המספוא ובהכנות לחורף. בדרך חלפו שני מסוקים של הצבא האפגאני בתוך הקניון  בסיור לא שגרתי לאיתור קבוצות טאליבאנים שהתקרבו לגבול.  לחורוג הגענו לאחר רכיבה של 40 ק"מ, כאשר בדרך רחצנו במספר מפלים קרים.  השוק המקומי מעניין, אך קטן בהרבה מהשוק של דושנבה.  המשכנו בנסיעה לרושאן,  כאשר בדרך חזינו במראה מוזר של עדר פרות שחצה בשחייה את סעיף של הנהר. חזרנו אל המקום בו התחלנו את הטיול ובכך השלמנו מסלול מעגלי של שבועיים בהרי פמיר. למדנו להכיר את היופי הפראי של חבל ארץ זה, את תושביו מכניסי האורחים, את מהקבוצות האתניות השונות , את הקושי לחיות באזור מבודד ומנותק זה ואת האתגרים שהוא מציב בפני תושביו.  

האדם הוא תבנית נוף מולדתו והפמירים אכן עוצבו על ידי הפסגות המושלגות וההרים הגבוהים. השאלה היא האם המדינה טג'יקסטן המדינה הצעירה תשכיל לחבר את חבל הפמיר ולהתייחס לתושביו כשווים  ולהשקיע בתשתיות העלובות.  בhomestay -   התארגנה מסיבה ספונטנית והשכנים מהבתים הסמוכים הצטרפו לריקודים. הפמירים יודעים לחיות את הרגע ולשכוח מהמחשבות המטרידות על העתיד. כמה יפים הם החיים הפשוטים, נקיים מכל העטיפות והמלאכותיות של החיים המודרניים. באותם רגעים קינאתי בהם. 

רשימת ספרות ומפות

Tajikistan, Bradt, 2013.

The Silk Road, Insight Guide, 2008. (There is 2017 new edition).

Map

The Pamirs, 1:500,000.  www. geckomaps.com

 מפה מעולה עם מידע בגב המפה, ניתן להזמין באינטרנט מהאתר
לוגיסטיקה

טיסות: עם טורקיש איירליינס דרך איסטנבול. עלות הטסת אופניים 90 יורו לכיוון.

ויזות: מקבלים בשדה התעופה, עלות של 35 דולר. לא צריך להביא שתי תמונות וגם לא מסמכים כלשהם. 

את הפרמיט המיחוד לאזור פמיר שנקרא  GBAO להשיג באמצעות סוכנות הטיולים וזה נעשה במקום ועולה כ-100 סומוני (כ-11 דולר). האישור הזה נבדק מספר פעמים במחסומים לאורך הכבישים.

מדריך וחברת טיולים:

הוואז מחברת https://www.pamirtourism.com/

בחור נחמד שגר בהרי פמיר- עשה את העבודה, אבל לקראת הסוף היה מותש  חסר סבלנות.  הוא מוביל קבוצות של רוכבי אופניים מגרמניה בהרי פמיר.