שאלות ותשובות מתוך אירוח בפורום תפוז
שאלות שנשאלו על ידי אלונה
רוצה לשמוע פרטים על טיולים בסיני. מה אופיים, עד כמה הם קשים-קלים ואיך ניתן לעשות את זה באופן עצמאי...

2. רוצה לדעת מה היחס של הפקחים ורשות שמורות הטבע לפרסום מסלולי הרכיבה שלו בנגב - אלה שמתנהלים על שבילי הולכי רגל...
מה הסטטוס מצד הרשויות הירוקות כלפי הפרסומים האלה שלו. האם הרשויות הירוקות מקבלות את המסלולים שהוא מציע לרכיבה גם אם זה על שבילי הולכי רגל? איך הן מקבלות את זה? תוך כדי הסכמה ואישור? העלמת עין? לא מקבלות בכלל?... וכד´.

3. תמסור לו שעד היום אימצתי כמעט כל מסלול שהוא הציע ונהנתי מכל מסלול!!! והוא אליל בשבילי!!!
הנוף הנשקף מפסגת ג'בל קתרינה
תשובות
שלום אלונה
אנסה לענות על השאלות באופן מסודר.
1. כמו בכל מקום סיני מציעה אינסוף של מסלולים בכל הרמות. מספר מסלולים מופיעים באתר שלי. מסלול יחסית קל ונהדר הוא לאורך החוף מראס אבו גלום עד למפרץ נעמה במשך שלושה- ארבעה ימים כאשר המסלול עובר ממש בצמוד לחוף, חלקו על דרכי עפר וחלקו על שבילים, והוא עובר במפרצים ובקטעי חוף נהדרים וביחוד קטע החוף בין ד'הב לנבק עדיין לא נגוע. מסלולים יותר אתגריים הם באזור ההר הגבוה ובמזרח סיני (התפרסמה כתבה על כך בחוברת טבע הדברים של חודש פברואר). האזור המערבי של סיני ואזור רמת התועים דורשים ויזה והכנות לוגיסטיות הרבה יותר מסובכות והם מומלצים רק לכאלו שהתנסו בטיולים רגליים באזור. בכל מקרה אשמח לעזור בייעוץ.
2. זה הנושא הכי בעייתי היום למטיילים באופני הרים. רשות שמורות הטבע מתייחסת אל האופניים כמו כלי רכב ולגביהם מותר לנו לרכב רק בדרכי עפר שזה כמובן מגוחך. הם לא בדיוק מודעים לכל המסלולים שכתובים באתר אבל קבלתי תגובות בעקיפין שהם לא מרוצים מכך. אני לא רואה מה הפגיעה בסביבה הנגרמת מרכיבה על שבילים מסומנים וביחוד שהדבר לא הוכח במחקרים מדעיים אלא להפך. בנושא זה נדרש מאיתנו רוכבי האופניים להתאחד ולנסות להשפיע על המדיניות הגורפת של רשות שמורות הטבע.
חזי
מסלולים בסיני
הצעות ללמספר מסלולים בסיני
עוד על אופניים ושמירת טבע
שאלות
מצטרף לתשבוחות על מקור המידע המופלא שהעמדת שבאמת משמש כסוג של דגל ליורדים דרומה

ולשאלות:

איזה סגנון רכיבה מועדף עליך אישית בטיולים במדבר? הטכני יותר או שמא השבילים הרחבים? טיולי יום או מסעות ממושכים?

שאלה שמרואינים תמיד שונאים בטח (כל אחד בסיטואציות שלו) - איזה מסלול בדרום היית מגדיר כTOP שלך? או לפחות שלושת הגדולים.

ציין את נקודות הנוף, מקומות התצפית המסמלים בעיניך את מה שיש למדבר לתת מבחינה נופית.
הירידה במעלה עקרבים הרומי
תשובות
אני אישית מעדיף רכיבה על שבילי הליכה ונ'קבים זה גולת הכותרת של טיולים באופני הרים. לגלות שביל חדש שניתן לרכב בו זה השיא. אני מעדיף מסעות ממושכים שבהם אפשר לחצות אזור מסוים וכוללים לינה בשטח שזוהי חוויה חוויה בפני עצמה, אבל כמובן שיש אילוצים ובשגרה אני מסתפק לפעמים ברכיבה של שעה.... יש הרבה מסלולים יפים באזור אבל הירידה במעלה העקרבים הרומי היא אחד היפים שבהם.
נקודות תצפית שממצות את הנוף המדברי הן למשל התצפית מהמדרשה (הבית שלי), התצפית מדרך הפטרולים לכייון סיני דרומית לקדש ברנע, התצפית משחרות או התצפית לערבה והרי אדום מראש מעלה צאלה ובטח שכחתי הרבה מקומות נוספים.
אני כרגע על תקן של פוסט דוקטורט במחלקה לפיזיקה ואנרגיה של הסביבה
ועובד בנושא של מודלים מתימטיים של צמחייה באזורים מדבריים וכמו כן עוסק במודלים של גלונים על גבי חול.
לגבי המעבר לצפון הירקרק, אני כבר 15 שנים במדרשה והאהבה למדבר רק הולכת ומתעצמת. הצפון יפה וביחוד באביב ובחורף אך הלב נשאר במדבר.
אני רוכב על אופניים די מיושנות קנונודייל מודל 94 שהחלפתי את כל החלקים למעט המעביר הקדמי ואני מקווה לעבור לאופניי שיכוך מלא בעתיד. העניין שכרגע האופניים לא מהוות מגבלה לרכיבה ואם היו לי אופניים טובות יותר לא הייתי רוכב יותר מפאת חוסר בזמן. לדעתי האופניים לטיולים (לא לתחרויות) צריכות להיות אמינות, קלות והיום הייתי מוסיף גןם בולמי זעזועים טובים ודרישות אלו כבר מחיבות אופניים לא זולות.
העיסוק האובססיבי הזה בנושא אופניים, טיולים ידיעת הארץ הוא מבורך בעיני והלוואי שמספר האנשים "הנגועים בכך ילך ויגדל.
שאלות של אייל הרשטיק
מה הן המסקנות לגבי אופני הרים בטבע שהתקבלו ממחקרים בעולם?
ומה צריכה להיות לפי דעתך הפתרון לכך בארצנו ?

וכמו שאמרתי לפני כמה ימים - אנחנו נשמח לראות אותך מבקר יותר בפורום ונותן לנו קצת מהידע הרב ...

אייל הרשטיק

רכז פעילות עממית באיגוד האופניים בישראל.
מנהל בקבוצת השאנטי .
Eyalher@walla.co
עץ הזית בהר בוקר
תשובות לאייל
עד כמה שקראתי הדעות בנושא חלוקות ובהחלט אנו צריכים להתעכן במחקרים המדעיים. אין ספק שבאזורים שבהם הקרקע רכה כמו חוואר האופניים משאירים קוליסים שלטענת רשות שמורות הטבע יכולים לשנות את משטר הזרימה של המים כמו כן עולה הטענה של פגיעה בקרום המדברי, אבל מחקרים אחרים הראו שהאופניים לא גורמים יותר נזק מהולכי רגל. השאלה היא האם לא כדאי להרוויח ציבור "ירוק" שיכול בעתיד להירתם לפעילויות של שמירת טבע. בעולם רוכבי אופניים מכשירים שבילים המיועדים לרכיבה ואני לא רואה מדוע אי אפשר לאמץ את הרעיון גם בנגב. לדוגמא באזור רכס בוקר יש שפע של שבילי גמלים עתיקים שיכולים להיות תשתית מצוינת לשבילי רכיבה. אני יודע שפעילות בכיוון נעשית באזור מצפה רמון שמוביל אותה זיו ספקטור מ"צל מדבר". ודרך אגב הם מקיימים כנס במצפה רמון ב-15-17 לאפריל שיעסוק גם בנושאים האלו.
חזי
ועוד בעניין אופניים ושמירת טבע
עד כמה שידוע לי לא נערך מחקר כזה (אבל יכול להיות שאני טועה). אחד מהרוכבים שלנו תומס הביא לי מאמר בגרמנית של בחור שעשה על זה דוקטורט ובשורה התחתונה הוא מצא שאופניים לא יותר מזיקים מהולכים על שניי. חשבתי לתרגם את המאמר אבל מאז הוא הלך לי לאיבוד.
לגבי קידום תיירות האופניים בנגב-יש פוטנציאל עצום, אבל כנראה שבעתיד הקרוב צריך להתמקד בתיירות פנים. למשל מסלול על דרך הבשמים הנבטית פלוס כל הסיפור על הנבטים יכול למשוך תיירים רבים.
נחל זרד בירדן
כיצד התחיל הרומן שלי עם האופניים?
הרומן של עם האופניים התחיל לפני שנים רבות. לפני הגיוס אני ועוש שני ח'ברה ערכנו טיול מהחרמון לשארם א-שיך שעוד הייתה שלנו במשך ששה שבועות וזו הייתה אחת החוויות המדהימות שלי בחיים. רכבנו על אופני כביש ואופני הרים עדיין היו בגדר חלום. ב-1987 כשלמדתי לתואר הראשון בירושלים קניתי את זוג אופני ההרים הראשון שלי אופני ראלי כבדות אבל מיד הבנתי שזהו זה, אפשר לחבר את האהבה שלי לטיולים עם האהבה לאופניים, וכך נכנסתי לעולם המופלא הזה.
החוג פועל במסגרת מתנ"ס רמת נגב ואנחנו נפגשים בערך פעם לחודש לטיולים בעקר באזור הנגב. יש גרעין קבוע שהתגבש במשך השנים אבל מידי פעם מצטרפים גם רוכבים אחרים ממקומות שונים בארץ. הטיול האחרון שלנו היה לפני שבוע וירדנו ממכתש רמון לערבה על בסיס שבילי הליכה. ההווי שנוצר בין האנשים והחברויות הם אולי הדבר החשוב ביותר.
בנוגע לחוויות מטיולים, אני חייב להזכיר כאן שבטיולים במרוקו ובמונגוליה רכבתי על אופני טנדם עם ניר כספי שהוא נכה צה"ל (שריד ראייה וקטוע שתי כפות ידיים). לעבור המסעות האלו עם אופני טנדם הרים מיוחדות ועם ניר אלו חוויות שקשה לשכוח אותן. נחל זרד בירדן הוא אחד המקומות הכי מדהימים שראיתי אם כי לא בדיוק מתאים לאופניים. אנחנו נכנסו לשם לאחר שהתייעצתי עם אלי רז מקבוץ עין גדי שהוא מומחה לירדן וטען שלדעתו נוכל לרכב בנחל. ברגע שירדנו לתוך הקניון המדהים הבנו שעשינו דבר מטורף וכך רכבנו, הלכנו, שחינו בתוך קניון זורם במים לאורך כ-30 ק"מ בחלק מהמקומות עזבנו את האופניים להסחף עם הזרם.
הרכיבה דרך כפרי הברברים באטלס הגבוה במרוקו דרך יערות של עצי ארז אטלנטי ומפלי מים גם היא הייתה מדהימה.
מפסגת ג'בל קתרינה בסיני יש דרך שנפרצה בעבר על ידי צה"ל והיורדת כ-100 מטר. הדרך ברובה נסחפה ובחלקה התחתון עוברת בתוך קניון. זוהי אחת מהירידות היותר מדהימות שירדתי בחיי.
מה עם המשפחה שלך, נכנסים לקטע הזה? אתה לוקח את הילדים לטיולים?
לילדים (9 ו- 5יש אופניים) אך עדיין לא נכנסו לקטע של טיולים ממש ובינתיים אני עובד עליהם על טיולים רגליים. לגבי האשה היא רכבה איתי מספר פעמים בעבר ועגשו אני מנסה להכניס אותה שוב לעניינים, אבל שאני לא בבית מי שהוא צריך להשאר בבית וביחוד שכרגע יש לנו תינוק בן ארבעה חודשים, כך שתמיד יש תירוצים...
איפה היית רוצה לטייל ועוד לא טיילת?
יש לנו תינוק בן ארבעה חודשים, כך שתמיד יש תירוצים..
החלום שלי זה לרכב בכל המדבריות בעולם, אך מה לעשות חלק מהאזורים המדבריים הכי יפים נמצאים אצל הערבים וכנאה שרק בגלגול הבא זה יתאפשר.
עד כמה יוצא לך לטייל לבד במדבר? ושאלות נוספות
אני למשל בסביבתי הקרובה או יותר נכון המוכרת מטייל לבד בלי שום בעיה. עד כמה אתה מעיז לעשות זאת? לאיזה "עומק" מדבר? האם לקחת סיכונים בעבר? איך בכלל היית מדרג את הסיכונים במדבר (מבחינת רמתם ובכלל רשימת הסיכונים), בניגוד אולי לסביבה אחרת? ( יצאה ארוכה השאלה הזאת....נהייתי שלי יחימוביץ')

מה הופך בעיניך את המדבר לכזה מקור משיכה?

נראה לך שיש עוד פינות לגלות או שהכל כבר חשוף, מוכר מתועד?
תשובה
טוב, אתה באמת מפציץ אותי בשאלות קשות...
טיילתי ואני מטייל לבד במדבר כי אני מרגיש פה בטוח הרבה יותר מכל מקום אחר. פעם לפני שהמשפחה גדלה זה היה הרבה יותר פשוט טיילתי למרחקים גדולים לבד, אבל הכי טוב זה לרכב עם עוד חבר או שניים גם בגלל החברה וגם בגלל הביטחון.
לקחתי הרבה סיכונים ולמעשה כל מסע אופניים באזור חדש ולא מוכר כרוך בסיכונים (כניסה ללילה, שבילים לא רכיבים וכד'). קיימים גם סיכונים הנובעים מאופי התושבים באזור, לדוגמה במסע אופניים במדבר התועים במרכז סיני שהוא אזור שכמעט לא מגיעים אליו מטיילים הבדואים הם פראיים, חמושים ומאד מסוכנים וצריך כל הזמן להיזהר.
את המדבר צריך להכיר על כל צדדיו כדי לטייל בו בבטחה. הסיכונים נובעים בעקר שאזורי הטיול רחוקים מיישובים ואז במקרה של בעיה אתה למעשה לבד וכמובן נושא האקלים שהוא בעייתי מאד בתקופות הקיץ. לדרג אותו ביחס לאזורים אחרים זה קצת קשה כי בטח אני לא אובייקטיבי.
לדעתי הקסם במדבר הוא המרחבים הריקים, החשופים הטומנים בחובם הפתעות. אולי הנוף המדברי הוא קרוב להעניק לצופה הרגשה של אינסוף. כמו כן המדבר מציב אתגר תמידי בפני הצמחים, בעלי החיים והאדם. כך לדוגמה את צמח מדברי הצריך לעבור את תקופת החום והיובש הארוכות, הוא חייב לפתח מנגנונים מיוחדים שיעזרו לו לשרוד. אי אפשר להיות כאן מפונקים ואולי זה גם חלק מהקסם. המדבר מחייב אותך גם לדעת להתבונן כי התופעות היפות לא תמיד נגלות לעין וצריך לחפש אותן.
מה שמפתיע אותי כל הזמן, שאני רוכב ומסתובב בנגב קרוב ל-15 שנים ועדיין לא ראיתי את הכול וגם אני מגלה פינות ושבילים חדשים, כך שגם בארצנו הקטנה יש עדיין מה לגלות.
אשמח אם תוכל לתת לרוכבים שאינם בקיאים בסוגי הקרקע השונים, באילו מקומות רצוי להימנע מרכיבה.
הכוונה שלי היא רכיבת על סוג קרקע שעלולה לגרום לנזק מבחינת זרימת מים למשל לטווח הרחוק. (אם אני לא טועה, היה בזמנו דיו על רכיבה באדמת חוואר , בדיון צויין כי מדובר בקרקע "רגישה" , אך אנני זוכר במדויק)

האם ישנם איזורים בהם הרכיבה פוגעת בקרקע באופן "קיצוני" יותר מאשר באיזורים אחרים?
תשובה
למשל הרכיבה בחווארים של נחל צין היא בעייתית בעקר מפני שהיא משאירה סימנים שלא בנקל נמחקים, או בקרקעות חרסיתיות או משטחי לס האופייניים לצפון הנגב. אבל למשל אין בעיה לרכב בתוך ערוצים של נחלים גדולים כי שם השיטפונות ימחקו את הכול. בשבילים בעלי משטח אבני או סלעי, האופניים כמעט ולא משאירים סימנים, למעט לעיתים פסים שחורים כתוצאה מהחיכוך של הצמיגים (לכן היו פעם באופנה צמיגים לבנים).
לפי דעתי הקוליסים של האופניים הם יותר מפגע אסטטי מאשר נזק סביבתי, אבל את זה צריך להוכיח במחקרים.