הקוואדרואטלון הראשון  בנגב 

על האופניים למעלה לא רכבתי.

לפני הנסיעה המתוכננת ללימודים לארה"ב (לארבעה חודשים) החלטתי להיפרד מהמדבר ומהאופניים בדרך מקורית. התוכנית הייתה לשלב ריצת שטח עם רכיבה על שלוש זוגות אופניים שונים: אופנוח (אופני ישיבה), אופני הרים ולסיום אופני כביש. התכנון המקורי היה שאפתני וכלל מסלול שאמור היה להימשך יומיים, אבל  ההכנות ולחץ העבודה הביאו אותי לבחור משהו יותר אנושי  ושפוי וכך בשבת חמה של חודש אוגוסט יצאתי בבוקר רכוב על האופנוח  ממדרשת בן גוריון לכיוון בסיס רמון מרחק של 15 ק"מ. רציתי לבדוק גם איך תעבוד הלוגיסטיקה שאותה אמורה לבצע אשתי , שנודבה בלית ברירה לתפקיד. וכן רציתי לבדוק היכן יצוצו הבעיות לאורך המסלול. 

עם האפנוח על רמת מטרד.
הטיפוס במעלה הכביש לרמת מטרד  עבר בשלום וכבר מצאתי את עצמי דוהר בירידה בואכה הפנייה לכלא נפחא שם אמורה הייתה להתבצע ההחלפה הראשונה. הקדמתי מעט את עפרה שהגיעה והביאה לי שתייה קרה. את האופנוח העמסנו למכונית. העמסתי על גבי תרמיל ריצה ששימש אותי בריצה בסהרה ונפרדתי לשלום. הכיוון היה לחצות קטע מרמת עבדת עד העיר העתיקה עבדת. התחלתי לרוץ והרשתי מעולה, אמנם השמש כבר הייתה גבוה בשמיים, אך עדיין לא היה חם. 
על דרך הבשמים בצהרי היום
רצתי  לאורך דרכי עפר שעברו ליד מערכות חקלאות קדומה- טראסות, בורות מים ותעלות הטטיה ואיסוף. זה היה העורף החקלאי של העיר הביזנטית עבדת. הוקעה כאן עבודה עצמוה בבניית המערכת המפוארת הזו. התקדמי בקצב טוב וחברתי לדרך במורד נחל עבדת. האזור היה מוכר לי מאינספור שוטטויות שלי עם אופני הרים ולכן הרגשתי בבית על אף שנפש חייה לא נראתה באזור. התקרבתי לעבדת עלייה אחרונה והנה הגעתי למתחם של תחנת הדלק- סה"ה 10 ק"מ של ריצה.   את זמן ההמתנה ביליתי במרכז המבקרים הממוזג בוחן מקרוב את מפת דרך הבשמים מדרום תימן ועד עזה-כמה חבל שאנו לא יכולים לעבור את הנתיב הזה לאורכו. הדרך הזו תמיד מציתה את דימיוני ולוקחת אותי אחורה במנהרת הזמן לימים רחוקים של שיירות גמלים שחצו את המדבריות הנוראים הללו לאורך  כמעט חודשיים. אלו הרפתקאות הם עברו בדרך? ואלו נפלאות הם ראו בדרך? 
אבן מיל על הדרך הבשמים

עפרה הגיעה ו והביאה לי ארוחת צהריים. הורדתי את אופני ההרים. התוכנית הייתה לרכב על דרך הבשמים ולהגיע לכניסה למצפה. זה היה המקצוע שלי ולא היו אמורות לי להיות בעיות איתו – אוי כמה שטעיתי.

התחלתי לרכוב בנחל רחץ לאורך הטראסות שנשתמרו באופן מצוין. הייתה כבר שעת צהריים והחום היה אדיר. לאחר שני ק"מ, ארעה התקלה הראשונה, פנצ'ר בצמיג הקדמי. החלפתי את הפנימית וטפסתי למעלה לדרך הבשמים שעולה במתינות לאורך שלוחה. התקדמי לאט והחום היה בלתי נסבל. בדרך חלפתי על פני אבני מיל שנותרו בצד הדרך. הדרך ירדה לנחל נפחא ליד הלש"ביה. המשכתי עד לפניה של דרך הבשמים המקורית שהולכת לכיוון מצד גרפון. שהוא קטע מדהים שאינו מסומן במפות השבילים, אבל התוואי העתיק נשתמר כמעט לכל אורכו. זהו קטע רכיבה מדהים עם מספר קטעים טכניים. הרגשתי שלחץ האוויר בצמיג הקדמי יורד וקיוויתי שאוכל למשוך עד סוף המסלול. 
מיצד גרפון

הגעתי למיצד גרפון- שהיה תחנת משמר על הדרך והחלטתי לא להמשיך לכיוון ציר הנפט כמו שעשיתי בפעמים הקודמות אלא מערבה ולהתחבר  לנחל חווה. השביל נעשה בלתי רכיב ומלא בסלעים כך  שהתקדמתי בהליכה. הנוף לא הסתדר לי עם המפה,. הקטע הקצר שתכננתי הפך לארוך ומתיש, המים החלו לאזול והחום היה בלתי נסבל. מאוחר יותר הבנתי שמיצד גרפון מסומן באופן שגוי במפת השבילים (הייתי אמור לדעת את זה אך שכחתי). כך התקדמתי לאיטי בדרך שאף פעם לא הלכתי בה,   זו בטח לא הייתה הכוונה שלי בתוכנית המקורית, אבל איכשהוא נגררתי לכך. הנחל הלך ונסגר ולבסוף הייתי צריך להרים את האופניים ולטפס החוצה מנחל וקיוויתי לזהות מיקומי. למעלה חיכתה לי הפתעה, אני מדרום להר סעד, אך הדרך למצפה עדיין ארוכה. לפחות מכאן ניתן היה לרכוב. דהרתי במורד שלוחה זרועת אבנים ופתאום עוד נקר בצמיג הקדמי. זהו, לא נותרו לי פנימיות ולא הייתה לי ברירה אלא לסחוב את האופניים שהפכו לנטל נורא. ירדתי במדרון תלול אל דרך עפר שהמשיכה  מערבה למישור הרוחות. השעה כבר הייתה כמעט 6 בערב, וידעתי שכל לוח הזמנים שלי השתבש. התחלתי לצעוד על הדרך הרחבה שעלתה  ברציפות. אלו היו כמעט 7 ק"מ ארורים שלא הספקתי לקלל את הדרך הזו שלא נגמרת ולא מספיקה לטפס. היא הייתה ארוכה כנצח. 

לא הייתה לי ברירה והייתי חייב לסיים את הסאגה הזו. הרכבנו פנס לאופני הכביש ויצאת לרכיבה  הביתה למדרשת שדה בוקר. הרכיבה בלילה בכביש היא קשה ומסוכנת. המכוניות ממול מסנוורים אותך ואי אפשר  לדהור בירידות. כך רכבתי בזהירות  וניסתי לשמור על עירנות. ירדתי בירידות מרמת נפחא לעבדת. חלפתי על פני תחנת הדלק, צומת ציפורים וכך לקראת 10 בלילה הגעתי למדרשה עייף וייגע אך מאד מרוצה, השלמתי את הקוואדרטאלון הראשון בנגב ואולי בעולם- אני לא יודע עם מישהו כבר בצע את השילוב הזה.

עתה אני מביט  דרך החלון הגדול שבדירה שלנו ברוקוויל שבמרילנד ורואה עצים  ירוקים שמתנשאים לגובה של בניין בן שש קומות, הנגב הוא כה רחוק גיאוגרפית, אבל כה קרוב ללב, ואם אני אתאמץ קצת אוכל לראות  את חוד עקב ורמת  עבדת מעבר לענפי העצים.  

סיכום מרחקים

אופנוח – 15 ק"מ

ריצת שטח: 10 ק"מ

רכיבת שטח: 31 ק"מ

רכיבת כביש: 27.5

 

סה"כ: 83.5 ק"מ