אל הדרוזים בבית ג'אן –" אנחנו המדינה"

ממתינים לכלה בבית ג'אן
עניין

שני מסלולים מעגליים באזור הרי מירון שיוצאים מהכפר הדרוזי בית ג'אן. מלבד הרכיבה, המטרה היא להתוודע לתרבות הדרוזים שהם תושביו המיוחדים של אזור זה. מומלץ מאד להשתתף בערב המורשת הדרוזית שמעביר נזיה דבור במלונית בכפר. בין היתר כדאי לדבר עם התושבים ולשמוע מהם על הבעיות השונות המציקות להם כאזרחי מדינת ישראל.

שוויץ של המדינה
מידע: (11-12 לספטמבר 2009)

מסלול יום ששי:  רכיבה בדרך העפר לעין הזקן, ירידה בשביל הכחול ועלייה חזרה לבית ג'אן.

אורך:  16 ק"מ

זמן : 4.5 שעות

טיפוס מצטבר: 555 מטר.

דרגת קושי: בינוני

נקודת יציאה וסיום: בית ג'אן

לינה ותיאומים וערב מורשת דרוזית: נזיה דבור: 0505-375696

את הרכבים ניתן להשאיר ליד המלונית

 

יפרח- עלי גפן ממולאים
תיאור המסלול

בית ג'אן הוא אחד מכפרי הדרוזים בגליל, והוא ממוקם בלב גוש הרי מירון. הכפר התפתח מאד בשנים האחרונות ואוכלוסייתו מונה כ-12,000 תושבים אשר רבים מהם  מוצאים את פרנסתם בשירותי הביטחון. בשל מיקומו של הכפר בלב שורת הטבע של הר מירון, נוצרות בעיות קשות של הקצאת שטחים למגורים ולחקלאות והדבר הביא למספר סכסוכים עם הרשויות. למעשה ניתן לומר שהכפר נמצא באופן תמידי במאבק מול ועדות הבנייה האזוריות למיניהן. מתחת לפני השטח רוחשות רוחות רעות שיכולות להוביל למקומות לא רצויים. הכפר בית ג'אן הוא כפר גדול הממוקם על מספר גבעות שביניהן מתפתלים כבישים צרים. לחלק מהבתים חלקות אדמה קטנות וכמעט לכולם סוכות גפנים מפוארות על הגגות. בפתי הבתים ערמות של עצים להסקה לקראת החורף שהוא די קר בכפר.  התושבים מכניסי אורחים ומאירי פנים ובכפר אוירה מיוחדת של שילוב ישן וחדש- שוויץ של המדינה. 

נגינה בעוד

המסלול מתחיל מהמלונית של נזיה דבור שממוקמת בחלק המזרחי של הכפר. כ-100 מטר ממנה מסתעף הכביש שהופך לדרך עפר המסומנת בכחול המוליכה לעין הזקן ועוברת בתוך שמורת הר מירון. בדרך חלפנו על פני אוהל מחאה דרוזי ושוב הסכסוך הוא על תוכנית המתאר. שני הצעירים שהיו שם,  ביקשו בגסות רוח שנסתלק מהמקום, על אף שניסיתי לברר אצלם על מה בדיוק המאבק.  בערב, זכינו להתנצלות של סגן ראש המועצה המקומית ונכבדי הכפר על התקרית הלא נעימה. דרך העפר עוברת למרגלות הר הלל ובאנדרטה לזכר חיל דרוזי שנפל,  מתחברת לשביל ישראל. מכאן מתחיל קטע קצר של טיפוס תלול יד לפניה של דרך עפר מערבה שעוברת בסמוך לחורבת ב"ק וחורבות הכפר הדרוזי ג'רמק. באזור עצי אגוז ושרידים של בתים ישנים וכן בורות מים. ממול נשקף הכפר בית ג'אן. את הביקור בחרבת ב"ק נשאיר ליום השניץ דרך העפר מטפסת ועוברת בסמוך לבית בודד ואחר חוצה את השביל המסומן בכחול שעובר בהר עפאים.  זהו קטע רכיבה טכני בתוך החורש היפה של הר מירון. את רובו של השביל ניתן לרכוב. בקטע התחתון הוא מתחבר לדרך עפר שיורדת לכביש העולה בחזרה לכפר. במפגש עם הכביש, אכלנו תאנים מתוקות וענבים נהדרים. העליה לכפר ארוכה ותלולה ומהווה סיום מוחץ ליום הטיול.

רוקדים דבקה

ארוחת הערב הדרוזית במלונית הייתה נהדרת ובייחוד אהבתי את החומוס הטרי שהוכן ממש לפני הארוחה. תוכנית ערב המורשת כללה קטע משחק בנוגע לחתונה דרוזית, קטעי נגינה על עוד ודרבוקה ואחר ריקוד דבקה וסרט קצר על חתונה דרוזית מסורתית. לסיום נזיה סיפר מעט על עקרונות הדת הדרוזית ועל אמונתם בגלגול נשמות. הדבר המפתיע הוא שהעדה הדרוזית היא סגורה, כלומר לא ניתן להצטרף אליה. הדרוזים מאמינים שנשמתו של דרוזי שנפטר עוברת לדרוזי אחר שנולד. ויש להם סיפורים למכביר על ילדים שזוכרים את הגלגול הקודם שלהם. הדרוזים הדתיים, מגלחים את שער ראשם ומגדלים שפם. לבושם הוא מסורתי, ואסור להם לשתות אלכוהול ולעשן. הם לא חוגגים את הרמאדאן אך חוגגים את עיד אל פיטר. בתפילה הם קוראים מתוך כתבי הקודש שלהם שנשמרים בסודיות.  רובם של הדרוזים חיים בסוריה בג'בל א- דורוז ובלבנון בהרי השוף.  הערב נמשך כשעתיים שחולפות במהרה.

ענבי "רד גלוב"
מסלול יום שבת

אורך: 25 ק"מ

זמן: 5 שעות

טיפוס מצטבר: 1019 מטר

דרגת קושי: בינוני +

נקודת יציאה וסיום: בית ג'אן.

 

חרבת בק

לאחר ארוחת הבוקר שכללה לבנה ושמן זית קפצנו לביקור ב"איה נטורל" מפעל הקוסמטיקה בקצה הצפון מערבי של הכפר. במקום מייצרים שמני עיסוי ושאר מוצרי קוסמטיקה המבוססים על שמן הזית. ירדנו בחזרה בכביש היורד לכיוון בריכת הטיהור של הכפר עד לפניה של דרך עפר כבושה המטפסת מתחת להר זבד, חזרה אל הר מירון. ממש לפני העלייה עצרתי ליש כרם שאשכולות ענבים נפלאים היו תלויות על גפנים מטופחות. במקום עבד דרוזי מבוגר שקטף ביסודיות את הענבים הרקובים מתוך האשכולות. הענבים היו מזן "רד גלוב" שמבשיל מאוחר. צבעם ירוק אדום והם גדולים מאד. בכרם היו גם אשכולות ענבים שחורות. זה היה גן עדן קטן ואני קינאתי בדרוזי שהצליח לגדל ענבים נהדרים שכאלו. יכולתי רק לחלום על האשכולות הללו במהלך העלייה הארוכה למעלה. העליה מסתיימת באנדרטה לזכר חייל דרוזי  ומשם אפשר להמשיך  בשביל ישראל כיוון עין זבד.

דני והחוחים

השביל עובר בסמוך להוטה שהכניסה אליה מגודרת. ההוטות הן בורות קרסטיים עמוקים ופירוש המילה הוא לוע של לוויתן. הן נוצרו מבליה של סלע הגיר והעמוקות שבהן מגיעות לעומק של כ- 100 מטר. עין זבד הוא מעיין עונתי שנצא בצלע ההר הצופה אל מזרח הגליל העליון. בחורף המעיין שופע מים ואילו אנו זכנון לראותו חרב. חוזרים חזרה לדרך הראשית ולאחר העלייה, מגיעים לאזור חשוף בצמחייה, זהוהי חורבת ב"ק. כדאי לשוטט רגלית בין החורבות ולהתרשם מאחד ממפעלי ההתיישבות הראשונים בארץ ישראל של הרב ישראל ב"ק. בשנת 1836 היה ניסיון של יהודים להיאחז במרומי הר מירון. את ההתיישבות במקום החלו רבי ישראל ב"ק ובנו ניסן, שקיבלו שטחים בג'רמק מאיבראהים באשה, כובשה המצרי של הארץ, שבאותה עת ניהל כבר מלחמת הישרדות בארץ. במקום הוקמה חווה חקלאית שגידלו בה צאן ועיבדו את אדמתה. לאחר רעידת האדמה שפקדה את צפת בשנת 1837 עלו רבי ישראל ב"ק וקבוצתו לג'רמק. בשנת 1838 ביקר השר משה מונטיפיורי ואשתו יהודית  את יהודי ג'רמק, ושמע מהם על חזון ההתיישבות היהודית בגליל. לרוע מזלם של רבי ישראל ב"ק ושאר המתיישבים, נמלט אבראהים באשה עם שרידי צבאו מן הארץ בשנת 1840, והשלטון העות'מאני, בלחץ ערביי האזור, לא אהד את רעיון ההתיישבות היהודית במקום. המתיישבים אולצו לעזוב את ההר ולעבור לירושלים. אתר התיישבותם בחרבת ג'רמק נקרא היום חרבת רום או חרבת ב"ק. אכן היה צריך עוז רוח וחזון כדי להתיישב במקום זה (אשמח לקבל מידע נוסף על ניסיון התיישבות חלוצי ולנסות למצוא ליצור קש עם צאצאי הרב ישראל ב"ק).

נחל נריה

המשכנו למעלה בדרך העפר שמתחברת לחניון הפסגה. שביל הפסגה סגור כיום לרוכבי אופניים וכן השביל שיורד לבית ספר שדה מירון. ירדנו בכביש לבית שדה נריה  עד לתחילת השביל היורד בנחל נריה. כאן, שוב התמודדתי עם דילמה. בתחילת השביל, הוצב שלט שאוסר את הרכיבה לאופניים. המשמעות היא  שכדי לרדת מהר מערבה, ניתן היה רק בכביש וזה פיתרון די עלוב. לאחר התלבטויות ארוכות, החלטנו בכל זאת לרדת בשביל בנחל נריה. זהו שביל מדהים ביופיו ורכיב כמעט לכל אורכו. הרכיבה היא בתוך החורש היפה של הר מירון. לעניות דעתי, הנזק של האופניים הוא מזערי והבעיה היחידה היא הולכי רגל (שאנו לא נתקלנו בהם בזמן הרכיבה). את בעייה זו ניתן לפתור באופן  פשוט ע"י חלוקת השימוש בשביל לפי ימים. ארבעה ימים להולכי רגל ושלושה לרוכבי אופניים. עם מעט רצון טוב, ניתן להסדיר את הרכיבה בשביל מדהים זה ולא לאסור את זה באופן גורף. הקטע האחרון של השביל הוא דרך עפר המתחברת לכביש חורפיש- בית ג'אן.  

מחכים לכלה

כביש זה מדגיש שוב את הבעייתיות ביחס של השלטון במדינה  לדרוזים.  שום גורם מוסמך לא לקח את האחריות על הכביש המחבר בין שני הכפרים הדרוזיים. הדרוזים נאלצו לפרוץ את הדרך בעצמם ולהתעמת עם רשות שמורות הטבע. שוב לעניות דעתי, זהו כביש שיכול להיות אבן שואבת למטיילים ומסלול רכיבה מדהים למשפחות. כיום הכביש במצב גרוע. בדרך חולפים על פני אנדרטה לזכר אסון המסוקים שבין הנופלים היה גם חיל דרוזי מבית ג'אן. זוהי עליה ארוכה והקטע האחרון הוא תלול מאד. ממש בפאתי הכפר בסוף הקטע התלול, נכנסו לתוך אחד הטקסים של חתונה דרוזית של לקיחת הכלה מביתה ע"י משפחת החתן. נכבדי הדרוזים עמדו בשתי שורות משני צידי הכביש ונהנו מכיבוד שהוגש להם. הכיבוד שלל שתייה, פירות ודברי מתיקה. לאחר מספר ברכות הכלה מכוסה בצעיף לבן שהסתיר את פניה, נכנס למכונית שלקחה אותה לבית החתן בחורפיש. גם אנחנו זכינו להתכבד במיץ קר ובכנאפה טעים. זה היה סיום מרתק והצצה לתרבות הדרוזית, שאנו לא מכירים אותה לעומק.

כלה באוטו
מקורות