לאורך המורדות המערביים של רמת הגולן- מקיבוץ שמיר לכרכום
פרות ורוכבים בגולן
"ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה ויבך אתו אביו" בראשית לז, לה) – מעבר היגון- גשר בנות יעקב.
עניין
מידע
תיאור המסלול
מקורות
מפות
תמונות
עניין
רכיבה לאורך המורדות המערביים של רמת הגולן הצופים אל עמק החולה מנקודת המבט של הסורים טרום מלחמת ששת הימים. מעיינות, קניוני בזלת וקטעי רכיבה במים. רכיבה לאורך הירדן וביקור במצד עתרת הנושא בחומותיו עדות לפעילות הסיסמית לאורך השבר הסורי אפריקאי ולקרב בין צאלח א-דין למלך הנוצרי בלדווין הרביעי.
מתחת לבריכת הקצינים בנחל גילבון. צילמה: שירה איתן
מידע
אורך המסלול: 43 ק"מ זמן: יום ראשון 3.5 שעות - 15 ק"מ יום שני: 28 ק"מ 7 שעות , כולל הפסקות דרגת קושי: בינוני נקודת יציאה: קיבוץ שמיר נקודת סיום: כרכום עונות מומלצות: כל השנה לוגיסטיקה: אנחנו התארגנו ללינה בשטח ברחבת החנייה של עין א-תינה. צריך לדאוג להקפצת הציוד לנקודה זו ולאיסוף מכרכום בסיום המסלול. מפות: מפות סימון שבילים מספר 15 ו-17. ציוד מיוחד: בגד-ים, אלתוש אזהרה: יש לשים לב לא להכנס לאזורים החשודים במיקוש. כמו כן יש להקפיד על סגירת גדרות בקר לאחר פתיחתם.
עמק החולה והרי נפתלי. צילמה שירה איתן
תיאור המסלול
נצא מקיבוץ שמיר ונרכב בדרך העפר שהייתה למעשה דרך הפטרולים עד מלחמת ששת הימים. הדרך טובה ועוברת בנוף דמוי ערבה שבו עצי שיזף. מתחתינו משתרע עמק החולה שהיה בעבר מוצף והיום הוא איזור חקלאי פורה המשובץ בשדות מעובדים. בדרך חולפים על פני מספר שערי בקר ויש להקפיד לסגור אותם לאחר המעבר. לאחר כ- 2.5 ק"מ הדרך חוצה את נחל עורבים. כדאי מאד להשאיר את האופניים ולטפס רגלית במעלה הקניון של נחל עורבים ששמו הערבי הוא ואדי אל ע'ראבה. נחל עורבים יורד בתלילות מציר הנפט ויוצר קניון בסלעי הבזלת שמתחת נחשפות שכבות גיר איאוקני. השביל מטפס בינות בולדרים ואנו המשכנו איתו עד לנגמ"ש ההפוך המוטל בקרקעית הנחל ובו מצבה לזכרו של סמל אלנתן שכטר שפקד על הנגמ"ש. לא ברור לי כיצד הגיע הנגמ"ש לכאן. מעליו מפל שגובהו כעשרה מטר ומתחתיו מכתשת שמתמלאת במים בחורף.
גלעד בנחל עורבים
מלמעלה נשקף נוף יפה של עמר החולה והרי נפתלי. ההליכה הרגלית עד למפל הראשון וחזרה לדרך העפר אורכת כ-40 דקות. נמשיך לרכב בדרך העפר דרומה עד להתחברות הכביש העולה לרמה מגונן. מכאן נדהר מטה עד לעיקול חד של הכביש בו מתחילה דרך עפר המסומנת בכחול והעולה לעין מימון. הדרך עולה בואדי אל קצב (יתכן ועל שם הקנים הרבים הגדלים לאורכו). לאחר עליה מאומצת נגיע לעין מימון, הנובע מתוך סבך של קנים- פינה נעימה להפסקה. באופן כללי המורדות המערביים של רמת הגולן משופעים במעיינות ונביעות הנכרים בפסים הירוקים הזרחניים על הרקע השחור של הבזלת.
עוברים את הקניון של נחל חמדל. צילמה: שירה איתן
לאחר כ-ק"מ וחצי נוספים של רכיבה הדרך מסתיימת בשביל שחוצה את הקניון של נחל חמדל. החצייה מחייבת שיתוף פעולה בין הרוכבים והעברת האופניים מיד ליד. נחל חמדל יוצר כאן קניון ובו מספר מפלים שהיו חרבים בסוף הקיץ. לאחר המעבר ניתן לרכב בשביל הירוק (רכיבה טכנית) או בדרך העפר שעוברת מדרום לנחל ויורדת בתלילות לעבר הכביש המזרחי של עמק החולה. את קטע הרכיבה הקצר עד לחניון של עין א-תינה אנו כבר רכבנו בחשיכה. בחניון רחבה גדול שבה התמקמנו לשינה, חבל שהמטיילים אינם מקפידים לשמור על הניקיון במקום. עין א-תינה או עינות נוטרה הוא ריכוז של מספר מעיינות היוצרים בית גידול מיוחד לצמחי ביצה שבהם בולט במיוחד אירוס ענף.
רוכבים במים
בבוקר התעוררנו לקולות הקרקורים של להקות גדולות של עגורים שהתמקמו בשדות העמק. ניסיתי להתקרב אליהם כדי לצלם אותם, אך מיד שזיהו שאני מנסה להתקרב, פרשו כנפיים ועפו למרום. מעין א-תינה, התחלנו לטפס במעלה דרך עפר בכיוון צפון, המגיעה לטחונת א-דרבשיה שבה זרימה חזקה של מים היוצאים מצינור. הדרך מטפסת בתלילות ועוקפת כיפה שעליה שרידים של כפר סורי ומגיעה למוצבים סוריים נטושים. בשטח יש סימון ירוק שעעדיין אינו מעודכן במפות השבילים (אוקטובר 2006). מכאן מתחיל הקטע המעניין בטיול. דרך העפר עולה ויורדת וחוצה קטעים בהם אין ברירה אלא לרכב או ללכת בתוך מים זורמים.
על פרויקט האכלת העגורים בעמק החולה
שירה איתן בטחנת הקמח בנחל גילבון.
כמויות המים בסתיו ממש מפתיעות. לאחר חציית נחל שוח (שמורת אל פג'ר הקטן), מתחברים לדרך עפר כבושה וטובה שיורדת למטעים שלמרגלות הרמה. רכבנו בדרכי העפר וחלפנו על פני עין דרדרה שבו אתר של קק"ל ואתר הנחה לקיבוץ אייל שהתפנה מנקודה זו ב-1948 לאחר קרבות עם הסורים. הדרך ממשיכה וחוצה את נחל גלבון (מסומנת באדום) ונמשיך איתה לכיוון עין גלבון ובריכת הקצינים. השביל לבריכה לא רכיב ועובר בתוך סבך. לכן כדאי להשאיר את האופניים עם שמירה וללכת רגלית לטחנת הקמח שם ניתן להתרחץ במפלים. כ-100 מטר נוספים של טיפוס יביאו אותנו לבריכת הקצינים- לצערי מאכזבת במקצת. המקום מלוכלך ועמוס במטיילים- עדיף להשאר בטחנה.
גשר הפקק
נרד בדרך העפר שתביא אותנו לגשר הפקק ששמו האמיתי הוא גשר ש"ן לאות הוקרה לועדת שביתת הנשק ששהתה באיזור לאחר מלחמת העצמאות לצורך גיבוש הסכם שביתת הנשק ם הסורים. מגשר הפקק ועד גשר בנות יעקב נרכב בדרך עפר טובה שעוברת במקביל לערוץ הירדן המתון יחסית. גשר בנות יעקב היה חשוב לאורך כל ההיסטוריה ובו עברה דרך חשובה שהובילה לכיוון דמשק. משום מה המסורת קשרה את המקום עם הסיפור המקראי של יעקב, שכאן קבל את בשורת האיוב מבניו "טרף טורף יוסף" (בראשית לז 33) ולכן הגשר זכה לשם "מעבר היגון" או בערבית מחאדת אל חזן. בנות יעקב מתקשר לפסוק "ויקומו כל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם". ליעקב הייתה בת אחת-דינה ולכן נשאלת השאלה מי היו בנותיו הנוספות? על כך משיב רש"י : " רבי יהודה אומר אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט ונשאום. רבי נחמיה אומר כנעניות היו, אלא מהו וכל בנותיו, כלותיו, שאין אדם נמנע מלקרוא לחתנו בנו ולכלתו ביתו". אז בזכות גשר בנות יעקב למדנו גם את רש"י . למעשה השם בנות יעקב מתקשר לאבירי מסדר הטמפלרים ששלטו במקום במאה ה-12 וגבו מס מכל העוברים במקוםץ את המס הם העבירו למנזר של נזירות בצפת. נזירות אלו כינו את עצמן "בנות יעקב" על שם הפטרון שלהם סנט ג'יימס אחי ישוע, הבישוף הנוצרי הראשון בירושלים. וכך נקשרת מסורת מוסלמית עם נזירות נוצריות ועם סיפור מקראי וזה יכול להתרחש רק בארץ ישראל.
הירדן ההררי
נחצה את הגשר ונעלה עד לבית הקברות הישן של משמר הירדן שבו קבורים ראשוני המתיישבים באיזור זה. מכאן מתיל דרך העפר של הירדן ההררי. זוהי דרך טובה מאד עם תצפיות נהדרות על הקטע הקניוני של הירדן. מיד לאחר הירידה נפנה למיצד עתרת הניצב מעל אפיק הירדן. זוהי מצודה צלבנית שנקרא שסטלה או בערבית קצר אל עטארה. סיפורו של המקום הוא מעניין בשל ני נושאים האחד, הקרב בין צאלח א-דין לצלבנים והשני שהמבצר יושב בדיוק על קו השבר הסורי-אפריקאי ולכו זוהי נקודה מצויינת לדבר מעט על קו השבר. המיצד הוקם בימי מלכותו של המלך בלדווין הרביעי בכדי לאבטח את המעבר בירדן, וזאת בניגוד להסכם שנחתם עם צאלח א-דין. האחרון ניסה להניא את הנוצרים מלבנות את המבצר אך ההלו לא שעו לו וכך ב-1179, החליט צאלח – אדין לעלות למלחמה על המקום ורק לאחר שחפרו מנהרות מתחת למגדל ושרפו את קורות העץ שתמכו אותן הם הצליחו למוטט אותם ולהביס את הנוצרים. מסקנה שטכניקת חפירת המנהרות אינה המצאה חדשה...
השבר במיצד עתרת
בקיר הצפוני של המיצד ניתן להבחין בשבר אנכי שחוצה את החומות הצפונית והדרומית. שברים אחו נגרמו על ידי רעידות אדמה בשנים 1202 ו-1759. המבצר מהווה איפוא תיעוד לתזוזות הלוחות הטקטוניים לאורך השבר הסורי אפריקאי. השבר הסורי אפריקאי שנמשך לאורך של כ-6000 ק"מ מהרי הטאורוס בצפון ועד לאגמי השבר באפריקה הוא הצלקת הגדולה ביותר בקרום של כדור הארץ. על פי התיאוריה המדעית הוא החל להיווצר לפני כ-20 מיליון שנה. זהו שבר שבו הלוח הערבי נע צפונה כ-105 ק"מ צפונה לעומת הלוח האפריקאי. לאורך השבר,מתרחשות רעידות אדמה רבות, והוא פעיל מבחינה גיאולוגית גם כיום. תזוזה זו של הגוש המזרחי נסמכת על מספר תצפיות: 1. מחשופי סלעים מגמתיים שמופיעים בארץ באיזור אילת מסתיימים בירדן באיזור ים המלח. 2. בירדן זוהה גבול הימצאותם של אמוניטים מסוימים (מאובנים ימיים, מתקופת הטורון, צפונית למקום בו הם נמצאו בישראל. 3. קווי נחלים הזורמים כיום מעבר הירדן מערבה נראים כמוסטים ביחס לנחלים הזורמים מישראל מזרחה לעבר הים התיכון. 4. היווצרות עמק יזרעאל, עמק חרוד ובקעת בית שאן כתוצאה מתזוזת הבלוק של הגליל והלבנון צפונה.
מרבדי חצבים ליד מיצד עתרת
מצדדי התיאוריה של התזוזה צפונה מסבירים למעשה כמעט את כל המבנה הגיאולוגי של ארץ ישראל באמצעות השבר ותופעות שנילווים אליו. חוקרים אחרים מטילים ספק במידת התנועה צפונה. כיום נקרא השבר הסורי אפריקאי כשבר טרנספורם או שבר חילוף שבו תנועת ההחלקה של הגושים (כ-ס"מ לשנה) יצרה שני סוגים של מבנים גיאולוגיים, האחד עמקים כמו ים המלח או עמק בית שאן והשני מבנים מורמים כמו החרמון וגב פרשת המים בערבה. למעה הגיאולוגים מעדיפים לקרוא לשבר כמערכת השבירה הסורית אפריקאית המורכבת ממספר שברים מסוגים שונים.
גשר כפר הנשיא
מקורות
1. רגע של מקום, יהודה זיו. צבעונים הוצאה לאור, 2005. 2. מדריך ישראל החדש, כרך החרמון ועמק החולה, ידיעות אחרונות, משרד הבטחון ההוצאה לאור, כתר, 2001. 3. גיאולוגיה בפטיש ישראלי, עמנואל מזור, האוניברסיטה הפתוחה, 1994.