מהמדרשה אל שבטה דרך נחל לבן וחזרה דרך נחל הבשור
ביקור אצל הבדואים ברמת ציפורים . צילם מיכאל בומר
"הם חיים באוויר הפתוח, ומולדתם היא המדבר, שאין בו נהרות והמעיינות בו מועטים, העשויים לספק מים לצבאות עוינים. מנהג בידם שלא לזרוע זרע, לא לשתול עצי פרי, אין בהם שותים יין ואף לא יבנו בית. ואם ימצא אחד מהם העושה כדברים האלה - דתו למות. הם שומרים מנהגים אלה בקנאות כי הם סבורים שבני האדם העושים כדברים האלה, וכדי לשמור על הרכוש בידם, עשויים להיכנע בקלות למצוות בני האדם החזקים מהם. קצתם מגדלים גמלים והאחרים מגדלים כבשים, שאותם הם רועים במדבר. יש שבטים ערביים רבים הרועים במדבר, אולם הנבטים עולים על כולם בעושרם, גם אם אין מספרם עולה על עשרת אלפים נפש. מפני שרבים מהם רגילים להוליך אל הים לבונה ומור וכן תבלים יקרים ביותר, שאותם הם מביאים מן הארץ המוכנה ערב המבורכת." הירונימוס מקרדיה על הנבטים.
עניין
מידע
פירוט המסלול
מפות
תמונות
ציור של שבטה מהספר של פאלמר מ-1871
עניין
זהו מסלול מעגלי שרובו על דרכי עפר ומגיע לעיר הנבטית שבטה ועובר דרך שרידים מרשימים של חקלאות קדומה. במהלך המסלול ניוודע אל שתי חידות שהמדבר טומן בין אבניו: תלוליות ונחלים חוצי רכס.
עבודת המסטר של אלי אשכנזי אודות החקלאות העתיקה בנגב
מידע
אורך המסלול: 50 ק"מ זמן: 6 שעות דרגת קושי: בינוני עונה מומלצת: כל השנה למעט בקיץ. מפות סימון: מפות סימון אזהרה: המסלול עובר בשטח אש פעיל ולכן מותר לטייל בו רק בסופי שבוע. המסלול בוצע במסגרת הכנס הבינתחומי השני לרוכבי אופניים במדרשת שדה בוקר- האדם המכונה והרוח, בתאריך 13 לינואר 2007.
אל הערים הנבטיות בנגב - שבטה, ניצנה ורחובות בנגב
אל אשלים דרך נחל הבשור
פירוט המסלול
מהמדרשה נרכב לבריכת המים שברכס חלוקים. בסוף העלייה כדאי לעצור לתצפית אל שדה צין והלאה אל רכס חצרה ורכס חתירה הצונח לבקעת צין. ביום של ראות טובה ניתן לראות את הרי אדום. רמת נגב בנויה מקמרים אסימטריים מקבילים שכיוונם צפון מזרח- דרום מערב. בין הקמרים מפרידים קערים. במבט לכיוון דרום נזהה את רמת עבדת שנחצית ע"י שבר סעד-נפחא . רמת עבדת מסתיימת בקו מצוק שבהמשך הטיול נראה היטב מנחל לבן. מערבה חוסם את שדה הראייה הר בוקר שמעבר לו שוכנת שבטה. למעשה אנו מקיפים את ההר במהלך המסלול.
מהתצפית נמשיל מערבה לכיוון דרך העפר העולה לקו הרכס ונפנה שמאלה. לאחר כ- 1.5 ק"מ, נפנה ימינה לדרך עפר הגולשת לאורך שלוחה מתונה למיצד מאגורה. זהו מיצד נבטי- ביזנטי שכנראה היה שיך למכלול המיצדים ששמרו על דרך הבשמים שעברה למטה בנחל הבשור. האטרקציה במקום הוא בור מים החצוב בסלע גיר קשה מסוג מאגורה. הבור נסתר וצריך לרדת אליו בזהירות. בביקורינו כאן הבור היה מלא מים לאחר סופת גשמים של ה-27 לדצמבר 2006. מדהים לראות מתקן שמתפקד מעל ל-1500 שנים, כמעט ללא תחזוקה. ממיצד מאגורה נרד למטה לדרך העפר שתוביל אותנו לכיוון ישוב הבדואים בבקעת ציפורים שנקרא בק'ר. הבדואים ממטה העזאזמה גרים בפחונים ועוסקים עדיין במרעה. נחצה את הישוב ולאחריו את דרך העפר הכבושה המובילה למחצבת ציפורים הנטושה ונמשיך בדרך עפר היורדת אל נחל ציפורים. אנו נמצאים למעשה בפרשת המים הארצית הפרידה בין נחל ציפורים ונחל הבשור הזורמים אל הים התיכון לבין אגן הניקוז של נחל צין הזורם אל ים המלח. הרכיבה בדרך העפר פשוטה והיא מסומנת בשחור.
תלוליות באיזור שבטה (באדיבות פרופ' עמנואל מזור)
הדרך עוברת בין הר לבן מדרום והר נצר השיך לרכס בוקר מצפון. הדרך מתחברת לדרך עפר המסומנת בכחול שמקיפה את גבעות כבודה מצפון. וממשיכה דרך שרידים מרשימים של חקלאות קדומה. לפני הירידה לנחל לבן הדרך חוצה שדה של תלוליות – גלי אבנים בקוטר של 60-70 ס"מ ובגובה של 20-30 ס"מ. זו אחת החידות שהמדבר טומן בחובו. התלוליות שנקראות בפי הבדואים בשם תולילאת אל ענב או רוגו'ם אל כורום שייכות כנראה למכלול של המתקנים הקשורים לחקלאות העתיקה אך תפקידן שנוי במחלקות עד היום. החוקר הבריטי פאלמר שעבר כאן ב-1872 שמע מפי הבדואים שהתלוליות שימשו לגידול גפנים ונהנו מכמות גדולה של טל במשך חודשי הקיץ. בדעה זו תמך גם פרופ' אברהם נגב שהציע בספרו "אדוני המדבר" לחפור בין התלוליות ולנסות לזהות שרידים של גפנים. לעומת זאת יהודה קידר טען שהתלוליות נועדו להגדיל את כמות מי הנגר מהמדרונות אל החלקות שבואדיות זאת בשל שעל ידי יצירת תלוליות פני המדרון נעשו פחות מחוספסים. פרופ' מיכאל אבן ארי ולזלי שנן הוכיחו בסדרת ניסויים שתפקיד התלוליות היה להגדיל את כמות הסחף ולאו דווקא את כמות המים. אבל שדות של תלוליות נמצאו גם ללא קשר לחלקות בואדיות ולכן יש הטוענים שהתלוליות קשורות לפולחן קדום. לטעמי התלוליות חיבות להיות קשורות בצורה כלשהיא לחקלאות מי הנגר ויתכן שבאמת שימשו לגידול גפנים שמהם הפיקו יין גם בשבטה וגם בעבדת. למי שיש זמן- כדאי לצאת לסיור רגלי בחווה החקלאית הקדומה ולהתפעל משרידי הטראסות והסכרים שעומדים על תילם כמעט 1500 שנים.
דרך העפר ממשיכה לעתיקות לגן הלאומי שבטה. ליד הכניסה החווה של עמי ואילת שב מסעדה וצימרים. נרכב לתוך העיר עד לבור המים הגדול ליד הכנסייה הדרומית שם נשאיר את האופניים ונצא לסיור רגלי בעתיקות שבטה. העיר הביזנטית שבטה הייתה עיר מרשימה ובה היו שלוש כנסיות ובתים מפוארים. מפליא לחשוב שתושביה היו תלויים באיסוף מי הגשם לצורך שתייה. באיזור הקרוב אין מעיינות או בארות מים – כל המים נאספו ע"י מערכת של תעלות ובורו מים שהתושבים הקפידו לתחזק. וכך כותב על שבטה ארתור סגל שחפר במקום בין השנים 1979-1982 מטעם אוניברסיטת בו-גוריון : " המבנים בשבטה נבנו מאבני המקום ולכן צבע רחובותיה זהה לצבע הגבעות הסוגרות עליה . כיצד נראתה העיר בתקופה הביזאנטית? עיון בתצלומי האוויר מלמד שהעיר מוקפת טבעת צפופה של חלקות חקלאיות. סביר להניח, שבעונת הגשמים בלטו חלקות אלה על רקע הנוף בצבען הירוק ויתכן שטופחו גינות בחלק מחצרות הבתים. נוף העיר כיום אינו שונה במהותו מנופה במאה הח' לספירה. בין גושי המבנים מתפתלים רחובות עקלקלים היורדים ועולים לסירוגין ורוחבם משתנה בהתאם לאילוצי הבניה והטופוגרפיה. משני צדיהם מתנשאים קירות גבוהים מצופים טיח חום-צהבהב (אין להניח שטייחו בלבן מפאת הקרינה)"
במעלה נחל הבשור. צילם: מיכאל בומר
מבטה נחזור ונקיף את העתיקות מדרום ונמשיך בדרך העפר העולה בנחל זיתן העובר בין כתף שבטה למורדות המערביים של הר בוקר. בנחל מספר עצי זית עתיקים – שריד לימים מפוארים יותר או לאקלים לח יותר. הדרך ממשיכה ועוברת את פרשת המים בין נחל זיתן לבין נחל משורה השיך לאגן הניקוז של נחל בוקר. אנו בתוך שטח אש פעיל של צה"ל ובשטח פזורים שאריות תחמושת שונות- כמובן שאין לגעת בהן!!! נתחבר אל דרך העפר המסומנת באדום העוברת בנחל הבשור. דרך זו תביא אותנו אל הדיקה של נחל הבשור היא דיקת אל עמרין- הפתח של נחל הבשור בעוברו דרך הרכס של הר בוקר. נחל הבשור הוא אחד ממספר נחלים הנקראים נחל חוצה רכס (כמו נחל חתירה החוצה את רכס חצרה וכמו נחל רביבים החוצה את רכס ירוחם). הגיאומורפולוגים מסבירים תופעה זו בכך כיווני הנחלים משקפים תבליט קדום. בתקופת האיאוקן הציף הים את רכסי הקימוט בנגב וכשנסוג הותיר מאחוריו תבליט משורי שעליו החלו להתפתח ערוצי הנחלים. נחלים אלו התחתרו לתוך התבליט ושמרו על כיוונם המקורי. לפי הסבר זה הקמרים קדומים להווצרות הנחלים. תופעה זו נקראת בערבית דיקה על שם הדיקה המפורסמת של נחל אל עריש בצפון סיני. קיימת תאוריה נוספת הטוענת שהקמר התרומם תוך כדי כל שהנחל מתחתר כלומר הנחל קדם לקמר. תוך כדי הרכיבה בדיקת הבשור ניתן לחשוב על פתרון לחידת הנחלים חוצי הקמר בנגב.
מהדיקה נמשיך לכיוון דרום מערב בשביל רחב העובר מצפון לבתרונות שנוצרו ע"י המים באדמת הלס. הכיוון הכללי צריך להיות לכיוון הלימן שלמרגלות קמר חלוקים שממנו ממשיכה דרך העפר החוצה את הרכס ועוברת בסמוך למטווחים ובית עלמין של המועצה ולבסוף מתחברת אל כביש 40.