לרכוב בישימון: אל המדבר המזרחי בירדן – מקע אל ג'עפר לקע אל אזרק
רוכבים בקע אל ג'אפר . צילם: ישראל קיסר
ענין
איזור המדבר המזרחי של ירדן הוא איזור שרובו מישורי חמאדה המשתרעים על פני מאות ק"מ והוא נמצא הרחק מצירי התיירות הראשית של ירדן. אין בו אטרקציות מסעירות, אך בכל זאת החוויה של המרחבים העצומים, של הריקנות והצחיחות, יותירו חותם על העובר בו. מסע זה מיועד לחובבי המרחבים הריקים ולמשוגעי מדבר אמיתיים.
פריחת היפרוק בקע אל ג'אפר
מידע
חברת טיולים שיכולה לארגן את המסע הזה על כל הלוגיסטיקה הכרוכה בו ואשרות הכניסה היא חברת Jordan Beauty Tours (הפרטים למטה). הטיול מחייב נסיעה ברכבי שטח ולווי של מדריך ושוטר ממשטרת התיירות. אחד המדריכים שעובד עם החברה הוא חאלד המתגורר באזור העיר אירביד והוא דובר עברית. לא מומלץ לטייל באזור בקיץ מפאת החום הרב השורר באזור. המפה הטובה ביותר של האזור שהשגנו, הייתה בקנ"מ של 1:400,000 וזה כמובן לא מספיק ולכן חשוב מאד להצטייד ב-GPS. גם ההכרות של המדריכים והנהגים היא מועטה ויש לנסות לדלות אינפורמציה ממקומיים.
אנו נכנסנו ויצאנו מירדן דרך מעבר הגבול נהר הירדן. המעבר בין שני המסופים מחייב נסיעה קצרה באוטובוס שבדרך חזרה הפך לסיוט בשל צפיפות. הנסיעה הקצרה הזו עולה 4 שקלים בכניסה ו-7 ביציאה. תקנות הכנסת מזון לירדן השתנו לאחרונה והן מאפשרות הכנסת מזון מהארץ. עלות הטיול עבור שלושה ימים הייתה 292 דולר (המחיר חושב לפי 5 משתתפים וכלל גם את הכלכלה.)


Jordan Beauty Tours, a date with Jordan
For the ultimate in landscapes and canyons adventures
www.jordanbeauty.com
www.jordanbeauty.net
www.jordanbeauty.net/home.html
Tel: +962 777 282 730, +962 7955 81 644, +962 777 517 069
Fax: +962 32 154 999
info@jordanbeauty.com

MSN: yousifl77@hotmail.com
Yahoo messenger: sufianamarat@yahoo.com
Skype: jordanbeautytours

אורך כולל של מסלול רכיבה: 100 ק"מ
זמן כולל: שלושה ימים
פירוט המסלול (23-25 לנובמבר 2006 )
השתתפו: אורי בנימיני, ישראל קיסר, שלמה ברגר, אלון אבן-פז, חזי יצחק
בקעת הישימון - גיל ירום
השיבה לאזרק - יעקב שקולניק
גמלים בקע אל ג'אפר. צילם: ישראל קיסר
פירוט המסלול
לאחר נסיעה ארוכה ומתישה שבה עברנו לאורך בקעת הירדן וצפינו לעבר בקעת הירדן הישראלית ממזרח, והמשכנו לאורך רמת עבר הירדן המזרחי. מצפון למעאן פנינו בכביש צר שלא היה מסומן במפה. כביש זה הוביל לכיוון דרום מזרח והנוף השתנה מספר המדבר למדבר אמיתי. המדבר המזרחי של ירדן כולל את השטח שממזרח לדרך המדבר היא הכביש הראשי המחבר את עמאן עם עקבה וכמות המשקעים השנתית בו פחותה מ-100 מ"מ גשם. שטחים גדולים של המדבר המזרחי מכוסים בחמאדות ( רגים בשפה המדעית). רב השטח הוא רמה שטוחה ברום טופוגרפי של 900-1000 מטר והיא בנויה מרצף של שכבות סלע ימיים מגיל סנון ואיאוקן שעוביין מגיע ל-1500 מטר. השכבות נטויות מזרחה בשיפוע מתון ביותר. בעבר לפני כ- 25 מיליון שנים לפני היווצרות בקע ים המלח זרמו הנחלים מעבר הירדן מערבה אל הים התיכון. כתוצאה מפעולת הרמה של עבר הירדן המזרחי בתהליך שליווה את היווצרות הבקע, השתנה אגן הניקוז של הנחלים בעבר הירדן המזרחי. במקום לזרום מערבה אל הים התיכון הם זרמו מזרחה לכיוון אגן הניקוז הגדול של אל ג'אפר. קע אל ג'אפר הוא אפוא תוצאה עקיפה של השבר הסורי אפריקאי (ראה איור שניתן לי ע"י פרופ' חיים צוער.)
בדד בישימון . צילם: ישראל קיסר
לפני ג'עפר הירדנים הקימו שדה תעופה צבאי גדול המוקף בגדרות ומגדלי שמירה. הכפר קטן ודל ולאחריו מתחיל משור קע- אל ג'עפר. משור זה הוא שקע (המילה קע בערבית מזכירה את המילה שקע בעברית) המנקז את כל איזור מעאן. הואדיות המוליכים מים רק לאחר גשמים שיורדים על הרמה מוליכים את מימיהם לעבר הקע ונבלעים באדמתו היבשה ויוצרים פסיפס של סדקים מדהים וקשה כמו כביש. עובדה זו נוצלה בין היתר ע"י קבוצה בריטית ב-1997 לשבור את שיא המהירות של מכונית והם הגיעו למהירות המדהימה של 869 קמ"ש. קע אל ג'עפר הוא ברום טופוגרפי של 850 מטר ושטחו 250 קמ"ר והוא מנקז שטח עצום של 15,000 קמ"ר. בעבר בתקופת הפלייסטוקן היה בשקע זה אגם של מים מתוקים ולפיכך שקעו בקרקעיתו משקעי גיר.
קווים מוזרים במישורי המדבר המזרחי
פירוש השם קע אל ג'עפר הוא קע הישימון ואין שם ההולם אותו יותר. לכל כיוון שתביט אליו, ניבטים אליך משורים אינסופיים המתלכדים עם האופק. לעין אין במה להאחז- שמים נושקים לאדמה המדברית. מלבד תלוליות חול בודדות שנערמו על ידי צמחים (נבקות) המשור הוא ריק לחלוטין. זוהי הרגשה מוזרה שאיננו רגילים בה. נצלנו את שעת האור הבודדה שעדיין נותרה, עלינו על האופניים והתחלנו לרכב. האדמה קשה כמו כביש אספלט והאופניים טסות עליהם. בהעדר כל טופוגרפיה, חבורת הרוכבים נפוצה לכל עבר כאשר כל אחד בוחר לו כיוון משלו. הכיוון הכללי שלנו היה צפונה ולכן אנו למעשה חצינו רק את שוליו המערביים שהם המימד הצר של הקע הנמשך בכיוון מערב- מזרח. עם חשכה התכנסנו ליד אחת הנבקות והתמקמנו ללינת לילה. ירדנים וישראלים ביחד, לבד בישימון ונעים היה להיווכח שאנו מסוגלים להסתדר היטב ביחד ומשקעי העבר היו כלא היו. השמיים ממעל זרחו בשפעת כוכבים, הקור היה עז ולאחר הארוחה לא היה מנוס מלהיכנס לאוהלים ולהצטנף בשק השינה.
הבוקר עלה והשמש זרחה וחממה את המשור. התארגנו לרכיבה. הכיוון נקבע על פי המצפן וה-GPS , אין דרך אחרת. בהעדר נקודות ציון טופוגרפיות, העיניים מחפשות משמעות בכל מיני קווים מוזרים שחוצים את הקע, נאחזות בעצמים בולטים כמו חבית ישנה, או אבן בולטת, מתחילים לשים לב לפרטים קטנים שבדרך כלל אתה מדלג עליהם באיזורים אחרים. אט אט האדמה המבוקעת התחלפה במשורי חמאדה כהים- יצאנו מהקע ונכנסנו אל משורי הצרירים הבונים את רובו של המדבר המזרחי בירדן. את המשור חצו מספר דרכי עפר ואנו המשכנו במגמה כללית צפונה שמידי פעם חלפנו על פני גושי פריחה ורודים של יפרוק המדבר. באחת העצירות זיהינו אוהל בדואי ושלחנו את המדריך לבדוק האם נוכל לבקר אותם והתשובה הייתה חיובית. מיהרנו לרכב לאוהל גדול שהכניסה אליו הייתה בפינה הדרום מזרחית שלו. המשפחה הייתה משבט החוויטאת, שהוא אחד מהשבטים הגדולים והוותיקים ביותר בירדן ויש המייחסים את מוצאו לנבטים.
מרחבי המדבר המזרחי
הבדואי כבד אותנו בלגימת קפה ואחר תה ואף הציע לשחוט כבש כדי לכבד אותנו בבשר. סירבנו בנימוס והוספנו שאנו ממהרים להמשיך ברכיבה. האוהל היה בודד בכל המרחב והבדואי המתין לגשמים שלאחריהם המישורים מצמיחים לזמן קצר מרעה לצאן . לדבריו השנים האחרונות היו שנות בצורת. את המים מספקים לו במשאית שמגיעה מהכפר אל ג'עפר. נפרדנו מהבדואי והמשכנו לרכב כאשר מידי פעם נראו אגמי מים שנוצרו ממיראז'ים תופעה אופטית נפוצה במדבריות. הקרקע הכהה התחממה וחממה את שכבת האוויר שמעליה שגרמה להשתברות קרני השמש המגיעים מהרקיע כך שלמעשה המים שראינו היו השמים שממעל. לאחר שהרחקנו צפונה החל הרכס של ג'בל א-שומרי לצוץ מתוך המשורים והוא הלך וגבה ככל שהתקרבנו אליו. עצרנו למרגלות הרכס וטיפסנו בנקב למעלה אל הרמה. בקו המתלול של ג'בל א-שומרי נוצר כמעין מפרץ שחדר פנימה, והלאה מזרחה נמשכו מישורים אינסופיים אל הגבול של ירדן וערב הסעודית. מרחבים ריקים, ללא ישובים, כבישים, אנטנות או קווי מתח, רק מדבר ותו לא.
מבט מזרחה מג'בל א-שומרי
מתחתינו, נפרשו מניפות ואדיות שירדו מטה ויצרו תבניות מעניינות. טיפסנו ברכיבה בנקב לאוכף ואחר גלשנו למטה ופגשנו שוב את הרכבים שהגיעו מסביב. המשכנו לרכב בתוך הבקעה בדרך עפר שלבסוף טיפסה אל הרמה של ג'בל א-שומרי. השמש נטתה לשקוע ואנו עלינו על הרכבים כדי להגיע לחנייית לילה בקסר א- טובה. הירדנים לא הכירו את האזור,כך שאמצעי הניווט היחידי היה מכשיר ה-GPS של אורי, שניווט אותנו בהצלחה אל הכביש המחבר את ג'עפר עם אל אזרק. כביש זה המשמש בעיקר נהגי משאיות בדרך מעקבה אל בגדד ובחזרה נסלל במימון של סאדם חוסיין לפני מלחמת המפרץ הראשונה. זהו כביש טוב החוצה את המדבר המזרחי. עצרנו לאכול בבייר, פונדק דרכים על הכביש המשמש את נהגי המשאיות. הקור בחוץ היה מקפיא ונכנסו פנימה להתחמם. בפנים, מספר פועלים ירדנים צפו בטלוויזיה ורב השולחנות היו ריקים. לאחר ארוחה טעימה המשכנו בנסיעה אל קצר אל-טובה אחת ממצודות המדבר שבנו החליפים מבית אומייה. זו הייתה משימה די קשה למצוא בלילה את המצודה ואחר מספר ניסיונות כושלים הצלחנו לבסוף להגיע אל הארמון שבנייתו מעולם לא הושלמה. מצאנו מחסה מאחורי אחד הקירות והתמקמנו לחניית לילה.
קצר אל טובה
בבוקר נתגלה הארמון הבנוי מלבנים בלב המדבר הגדול. על פי הידוע בספרות הוא נבנה בשנים 743-4 על ידי וליד ה-2. זהו אחד ממספר ארמונות ומצודות שנבנו ע"י השליטים מבית אומייה במרחב שהוביל מרמת עבר הירדן המזרחי אל נאת המדבר של אל אזרק. מה הצדיק את ההשקעה האדירה הזו? לכך יש שתי תשובות. האחת טירות אלו ממוקמות על דרכי מסחר קדומות ולכן שמשו כמעין תחנות משמר. השנייה, הן שמשו כמעונות נופש ושלווה ואולי גם כמקומות מפלט לשליטים בעת צרה כמו מצדה שנבנתה ע"י הורדוס. בכל מקרה, קצר אל-טובה עומדת על תילה כבר למעלה מ-1300 שנים ושומרת את סודה בין הלבנים האדומות. היא לא מפורסמת כמו קצר חראנה או קצר עמרה הממוקמים על הכביש המוליך בין עמאן לאל אזרק, אך מיקומה בלב המדבר מעורר השתאות. המקום נתגלה על ידי מוסיל החוקר הצ'כי הנודע ב-1898 לאחר שבדואים ספרו לו על טירה שמורה בלב המדבר. אלוויס מוסיל (1868-1938) היה בין הראשונים שחקרו את מדבריות סוריה, מזרח ירדן וערב הסעודית. מוסיל ידע ערבית על בוריה, חי עם שבטי הבדואים ותיעד בצורה מפליאה את אורחות חייהם. במסעיו הוא סיכן את חייו מספר פעמים וסבל מרעב, צמא ומחלות וזכה לכבוד גדול בקרב שני שבטי בדואים רוואלה ובני סח'ר.
אלוויס מוסיל נהג לשוטט כשהוא לבוש כבדואי
את עבודות מחקריו פרסם אנגלית במספר ספרים בסיוע החברה הגיאוגרפית האמריקאית. בספרו In the Arabian Desert שהתפרסם ב-1930 הוא מתאר את הקטע הבא על סופת חול במדבר הסורי (תרגום חופשי לעברית):
"מעט לאחר כך שמענו רעש מיוחד שכאילו נוצר מדהירה של אלפי רוכבים מאחורינו, ומיד הרגשנו משב אלים של רוח וענן של חול עטף אותנו. זו הייתה תחילתה של סופת חול שרק לעיתים רחוקות ראיתי כמוה. הרוח נאנחה ושאגה, והסיעה כמויות גדולות של חול לעברנו. לאורך הרמה חצינו גלים של חול בגובה של חמישה יארדים, עולים ונופלים עם הרוח. בכל מקום שהרוח נתקלה במחסום או בשקע היא סחפה אותו או מלאה אותו והמשיכה הלאה לאורך המשור. כמה מזל שסערה זו לא תפסה אותנו במדבר נפוד! ללא ספק היינו גוועים. ואיזה מזל היה לנו שהסופה נשבה מדרום מזרח לצפון מערב, כך שהיא דחפה אותנו קדימה!"

אוהל בדואי בביר אל ע'אדף. צילם: ישראל קיסר
מהארמון התחלנו לרכב בואדי אל ע'דף כאשר המטרה הייתה לחבור עם הרכבים דרומה על הכביש הראשי. ואדי אל ע'דף הוא ואדי רחב היורד לעבר קע אל אזרק. מידי פעם חלפנו על פני עצי אשל שלימדו על הימצאות מי תהום גבוהים. מישורי החאמדות הבהיקו בקרני החמה ואנו היינו לבד באזור ללא המלווים הירדנים והרגשנו טוב מאד. הנוף הזכיר במעט את מישורי פארן וחיון בנגב שלנו. לאחר כ-20 ק"מ הגענו לביר אל ע'דף- מספר אוהלים של בדואים משבט החוויטאת. במקום באר מים שמימיה מועלים ע"י משאבה. אחד הבדואים הזמין אותנו להיכנס לאוהל וכבד אותנו בתה מתוק. כבדנו את הילדים בחטיפי אנרגיה ואחר המשכנו לכביש שהיה לא רחוק וחברנו עם הרכבים. המשכנו צפונה בנסיעה וחלפנו על פני שלטים שהורו את המרחקים לעירק ולערב הסעודית, אולי יבוא יום ונוכל גם אנו לנסוע בכבישים אלו. בינתיים, הם הדגישו עד כמה מדינת ישראל היא בודדה במרחב הערבי הגדול המקיף אותה, ועד כמה חשוב לנסות ולהגיע באחד הימים למצב שבו גם אנו נוכל לנוע בחופשיות בכל המרחב הזה שאנו חלק ממנו בין אם נרצה ובין לא.
מתקרבים לאל אזרק. צילם: ישראל קיסר
כ-15 ק"מ מצפון לאזרק אל שישן (אל אזרק א-ג'נובי) נפרדנו מהמלווים הירדנים והחלנו לרכב בקע אל אזרק. קע אל אזרק הוא מלחה בדומה לקע אל ג'עפר אך קטן ממנו. בעבר היו כאן מים ואגם קטן והמקום שמש כתחנה חשובה במסלול נדידת הציפורים. כיום בעקבות שאיבת יתר של הירדנים כדי לספק מים לתושבי אירביד ועמאן, המקום חרב. הביצות המפורסמות של אזרק ששטחן הכולל הגיע בעבר ל-9000 קמ"ר נעלמו כלא היו. רכבנו על אדמה יבשה ומבוקעת ושוב המים היחידים שראינו נוצרו מתעתועי שרב שכאילו רצו להתל בנו. בחלק הצפוני של הקע נמצאים שני הכפרים אזרק א-ג'נובי ואזרק א-שמאלי. הראשון הוא כפר שתושביו צ'רקסים שנמלטו מרדיפות הרוסים בקווקז. ואילו השני מאוכלס על ידי דרוזים שהגיעו לכאן מסוריה במהלך מלחמת העולם הראשונה. עקפנו את הגדר של שמורת הטבע שהירדנים הקימו כדי לנסות ולהציל משהו מבית הגידול הלח של אל אזרק שפירוש שמה בערבית הוא הכחולה. לצערנו, לא נותר הרבה מהכחול הזה. השמורה אמורה לשמר שטח לח המשתרע על פני 12 קמ"ר והוקצו לה 1.5 מיליון מ"ק בשנה ממעיינות אל אזרק הנשאבים לעמאן.
תבנית מעניינת של אבנים בקע אל אזרק. צילם: ישראל קיסר
חלפנו על פני שורות של אבנים ששקעו בעבר באגם שהיה כאן והתקרבנו לעבר הכפר הצפוני. אזרק א-שמאלי ממוקם בדיוק על קצהו הדרומי של האזור הבזלתי שמשתרע מכאן צפונה לעבר סוריה. סלעי הבזלת והדקלים היו שינוי מרענן לאחר החדגוניות של הקע והזכירו במשהו שאכן אל אזרק היא נאת מדבר. היום אל אזרק היא תחנת דרכים חשובה על הכביש המחבר את עמאן עם בגדד, אך ימי הזוהר שלה חלפו ורק המצודה הבנויה בזלת מזכירה זוהר אבוד זה. שער המצודה בנוי מדלת בזלת כבדה (משקלה מוערך בחצי טון). הנפתחת בקלות יחסית (תודות לכמות גריז נכבדה בצירים התחתונים). קסר אל אזרק נבנה על ידי ספטימוס סוורוס (211-193 לספירה) ושופץ על ידי השליט האיובי עז א-דין אייבק להגנה בפני בדואים וצלבנים. החשיבות האסטרטגית של המצודה נבע מכך שמי ששלט בה שלט למעשה על שער הכניסה לעבר המדבריות הגדולים של חצי האי ערב.
דלת הבזלת במצודת אל אזרק
האטרקציה המרכזית במבצר בו היא החדר של לורנס איש ערב שקבע כאן את מפקדתו בעת המרד הערבי הגדול במהלך החורף של 1917-18. זהו חדר קטן השוכן מעל הפתח ומשקיף דרומה לעבר המדבר. במרכז המצודה מסגד קטן ויפה ובמקום מתבצעות עבודות שחזור. כך מספר לורנס בספרו (מתוך המרד במדבר בתרגומו של יעקב קופליביץ): "עלי עתיד היה לראות כעת את אזרק בפעם הראשונה, ואנחנו עלינו בחיפזון וברוב התרגשות במעלה ההר הזרוע אבנים, משוחחים בשעת מעשה על מלחמותיהם ושיריהם וגבורתם של המלכים- הרועים הקדמונים, ששמותיהם ערבים כנגינה, ושחיבה יתרה נודעה מהם למקום הזה. גם את לגיונות הרומאים הזכרנו, שהתמוגגו פה ונמקו בהיותם כאן כחיל מצב בזמנים עוד יותר קדומים, ופתאום הופיע לפנינו המצודה הכחלחולת בראש שן הסלע הבודד מעל לחורשת הדקלים ולכרי העשב הרעננים עם מעינות המים הנוצצים , ונעמוד כנטועים תחתינו".
החדר של לורנס איש ערב במצודה אל אזרק
נאת המדבר אל אזרק היא השער הצפוני למדבר הגדול והנורא המשתרע דרומה וגם מזרחה, מדבר שאנו רק הצצנו לתוכו. מדבר שנופיו חד-גוניים ומשתנים על פני סקאלות של עשרות ומאות ק"מ. לעומת מדבר זה הנגב או מדבר יהודה מגוונים הרבה יותר, אך את הרגשת המרחבים הריקים המטילים בך לעיתים מעין מורא או דכדוך נסתר, קשה לחוות בנגב שלנו. זהו מדבר שמעטים המטיילים הפוקדים אותו, בשל מחסור במים ובעיקר בשל מחסור באטרקציות, אך בכל זאת הוא טומן בחובו יופי שרק משוגעי מדבר אמיתיים יעריכו.

קבוצת הרוכבים.צילם: ישראל קיסר
מקורות
יעקב שקולניק- השיבה לאזרק. ארץ וטבע, גיליון 41, ינואר-פברואר- 1996, 55-42 .
שוקה רווק ואבי שמידע- אל קניוני מואב ואדום, טבע הדברים, 2000.
צור שיזף- ירדן. הוצאת כתר, 1994.
זאב בנימין בגין ועזרא זילברמן. השלבים והקצב של התפתחות התבליט בארץ ישראל. דו"ח המכון הגיאולוגי, 1998.