אל קסר בורקוע – לעומק מרחבי הבזלת של המדבר הסורי

קרובים לעירק

 

"אל נא ידמה איש בנפשו שהמדבר אינו רק גלי חול בלבד. רובו קרקע חולית נוקשה וחרוכה. וחלקים ניכרים ממנה מכוסים רובדי לבה דקים שנוצרו בתקופות פרהיסטוריות קדומות, ועתה נשתברו למיליוני מיליונים של רסיסים. קילומטרים על קילומטרים משחיר הנוף מריבואות של אבני לבה, המתנוצצות בשמש בברק המסנוור את עיני האיש שאינן רגילות בכך או אינן מוגנות. נסיעה במכונית על פני שטחים מכוסי לבה אלה משמיעה קולות כקול הפר בחנות כלי חרסינה שבפתגם העממי. פעם אחת היינו נוסעים על פני שטח שחור וזועף כזה. ראינו לפנינו מרחוק משטח גדול של ירק מרנין את הלב. ודאי נווה נדבר קטן! עד מהרה הגענו אל משטח הירק, וזה התחיל מקפץ ומדלג על פנינו. הייתה זו סיעה עצומה של ארבה".

 

נלסון גליק- עבר הירדן המזרחי, מוסד ביאליק, ירושלים. תשי"ד.

מפה סכימתית של האזור מתוך "ארץ וטבע"
עניין

מסע בן שלושה ימים אל המדבר הסורי בצפון מזרח ירדן בין עירק לסוריה. מישורים אדירים של אבני בזלת, בדואים נודדים ומבצר על שפת אגם עונתי בלב השממה. מדבר נטו ללא צמחייה וכמעט ללא חיים. מתאים רק לחובבי מדבר אמיתיים.

 

 

השתתפו: חזי יצחק, אלי שוורצמן, יובל קינגספילד, יונית מלצר, משה שגיא, איציק רוזה, קרן מורג.

תאריך: 19-21.11.09

מידע

כדי להכניס אופניים לירדן חייבים לקבל אישור מיוחד.

את התיאום והאישורים  ניתן לקבל באמצעות יוסף חסאנאת (yousifl77@yahoo.com )

מדריך ירדני: חאלד אבן יאסין.

מעבר גבול: מעבר נהר הירדן

הלילות במדבר הסורי קרים מאד. חובה להצטייד באוהלים ולדאוג להביא עצים למדורה ממקומות יישוב.

ראה מסלול נוסף במדבר המזרחי של ירדן
השיבה לאזרק - כתבה בארץ וטבע
חאלד אבן יאסין, מפה ומרלבורו
חאלד אבן יאסין
חאלד הוא אחד המדריכים הצבעוניים ביותר בירדן. גדל באירביד וכיום מתגורר בעקבה.

דובר עברית על בוריה. יותר ישראלי מרבים מאיתנו. יודע להסתדר עם כולם וביוחד עם הביורקרטיה הירדנית.

בעל ידע רחב בכל התחומים. ניתן ליצור עימו קשר בטלפון:00962776176543

תיאור המסלול

המדבר המזרחי בירדן תופס כמעט מ-80% משיטחה של ירדן והוא נקרא "בדית א-שמאל", כלומר המדבר הצפוני כי לירדנים הוא נמצא בצפון. מדבר זה משתרע גם בחלקה המזרחי של סוריה ובמערב עירק. חלקים גדולים ממנו הם משורים נרחבים המכוסים באבני בזלת, היוצרים אזורים קשים מאד למעבר.  הבזלת הגיעה לכאן מהאזור הגעשי של ג'בל דורוז בדרום סוריה. מלבד שטחי הבזלת יש בו אגני ניקוז יבשתיים שנקראים בערבית קע. הנחלים באזור זה אינם מתנקזים אל הים אלא לאגני הניקוז האלו שיוצרים אגמים לאחר גשמים. הידועים ביותר הם קע אל ג'פר בדרום ירדן וקע אל אזרק.  משורים אלו הם חלקים ומהודקים וניתן לעבור אותם בקלות ובמהירות.

ארוטיקה בקסר עמרה

המדבר המזרחי בירדן תופס כמעט מ-80% משיטחה של ירדן והוא נקרא "בדית א-שמאל", כלומר המדבר הצפוני כי לירדנים הוא נמצא בצפון. מדבר זה משתרע גם בחלקה המזרחי של סוריה ובמערב עירק. חלקים גדולים ממנו הם משורים נרחבים המכוסים באבני בזלת, היוצרים אזורים קשים מאד למעבר.  הבזלת הגיעה לכאן מהאזור הגעשי של ג'בל דורוז בדרום סוריה. מלבד שטחי הבזלת יש בו אגני ניקוז יבשתיים שנקראים בערבית קע. הנחלים באזור זה אינם מתנקזים אל הים אלא לאגני הניקוז האלו שיוצרים אגמים לאחר גשמים. הידועים ביותר הם קע אל ג'פר בדרום ירדן וקע אל אזרק.  משורים אלו הם חלקים ומהודקים וניתן לעבור אותם בקלות ובמהירות.

הכפר ממנו התחלנו את הרכיבה

את הטיול התחלנו בנסיעה  דרך העיר אירביד לכיוון מפרק. מזרחה לאירביד יש מעבר אקלימי דומה למעבר מירושלים לכיוון ים המלח, כלומר האזור המדברי הוא מעין מדבר בצל הגשם. הנוף הירוק מחלף די מהר בשטחים חשופים המעובדים בחקלאות בעל ומזרחה משם גם השדות נעלמים ומתחיל המדבר. אנחנו התחלנו לרכוב מהכפר דיר אל קאף (Dyar el Kahf)  השוכן בקרבת הגבול הסורי. לאורך קו הגבול המפריד בין סוריה לירדן שורה של עמדות תצפית שבולטות בצבען הלבן על רק המשורים הכהים.

במדבר הסורי
באזור כפרים של בדואים משבט אל שוריפאת שעברו למגורי קבע, אך פה ושם הם עדיין יוצאים למרעה. רכבנו מזרחה כ- 15 ק"מ על הכביש וירדנו בדרך עפר לכיוון העתיקות של ג'אווה. הדרך הובילה לעבר משורים מכוסי אבני בזלת. יופי קודר של מרחבים דמומים חסרי כל צמחייה. בתוך מרחב האבנים היו פזורים גלי אבנים שיצרו מעין מתחמים  ששמשו בעבר למגורים. המעבר באזור זה מוגבל רק לדרכי עפר החוצות אותו. השעה הייתה שעת בין ערביים וקרני השמש האחרונות האירו את באור רך את אבני הבזלת. מקימה נסע הטנדר עם חאלד המדריך הירדני שלנו שדובר עברית רהוטה ומאחור ג'יפ "דיפנדר" עם הטבח ועטאף. משום מה חאלד החליט להתקדם במהירות ועד מהרה  נעלם מן העין. עברנו מספר פיצול דרכים והמרנו על על בחירת הנתחב האחרון, גם הג'יפ המאסף לא נראה. הלילה ירד, וחשכה עטפה את המדבר ואנו היינו לבד. בלית ברירה התחלנו לשוב לאחור בתקווה לפגוש את הג'יפ המאסף. היה קר, אבל המשכנו להתקדם, מתאמצים לזהות אורות בחשיכה. אני חששתי שבטעות נגיע לגבול הסורי בטעות במקום לכפרים שמהם התחלנו לרכוב. היה ברור שלא ניתן יהיה  להעביר לילה קור העז ללא אוהלים, בידוד חורף ואפשרות להדליק מדורה. לאחר כמעט 10 ק"מ של רכיבה זיהינו אורות של רכב. ניסינו לסמן את מיקומנו עם פנסים ורק לאחר זמן רב, הג'יפ זיהה אותנו והתקרב אלינו. בג'יפ היו עצים למדורה, כך שיכולנו מעט להתחמם. עאטף  יצר קשר עם חאלד ונסע לפגוש אותו, ואמנם לאחר כמחצית השעה  הם שבו ביחד עם בדואי נוסף משבט השוריפאת. ניצלנו מקפיאה.
ילד בדואי מזרחית לא-סאפאווי

קשה היה להבין מחאלד, מדוע הוא נעלם לנו דווקא בשטח בעייתי מבחינת ניווט ובשעה כל כך קריטית.  ישבנו מסביב למדורה ואכלנו את ארוחת הערב. מלמעלה זרח לו שביל החלב וחרמש הירח שקע במערב.  הלילות במדבר הסורי מקפיאים.

שותים תה באוהל בדואי
הבוקר עלה והשמש החלה לטפס מעלה ושלחה קרניים חמות שהפיגו את צינת הלילה. הרכיבה במורד דרך העפר הייתה מהירה. המשכנו לכיוון סאפאווי.  מרחק של 21 ק"מ מנקודת חניית הלילה. לפני העיירה אנדרה שעליה ניצב מטוס קרב ובסמוך לה מתפצל הכביש לכיוון אזרק.א- סאפאווי הוא  ישוב קטן שמהווה תחנת דרכים על הכביש המוביל לבגדד. ברחוב המרכזי מספר מסעדות וחנויות מכולת, תחנות דלק ומוסכי דרכים. המשאיות הגדולות עוצרות ברחוב הראשי המזוהם. לא מקום שכדאי לשוב אליו. כאם העמסנו את האופנים על הרכבים והתקדמנו כ-70 ק"מ מזרחה על הכביש. בסמוך לאוהל בדואי גדול פרקנו את האופניים.  הבדואי היה משבט מסעיד. הוא הזמין אותנו לשתות תה. האוהל מרווח ונעים. הבדאי סיפר בינתיים לא ירד באזור גשם ולכן הוא חייב לקנות אוכל לכבשים והעיזים. מסלול הנדידה שלו הוא בעקבות  הגשם שביתיים בושש לבוא. מהאוהל התחלנו ברכיבה לכיוון קסר בורקוע, אך לא הייתה דרך ולכן התקדמנו במקביל לכביש ובקטעים מסויימים רכבנו דרך אבני הבזלת, לא כל כך פשוט.
קסר בורקוע לעת ערב

לאחר כ-10 ק"מ הגענו למחסום צבאי שממנו המשיכה הדרך צפונה לכיוון קסר בורקוע. הדרך עברה בתוך קע רחב.רכבנו בתוף המשורים הנרחבים הללו שמצד מערב שלהם האזור הבזלתי. ממש באור אחרון הגענו  לקסר בורקוע שניתב לו בודד בתוך שטח עצום של אבני בזלת. הפעם חאלד לא טעה בניווט.

המבנה עצמו הבנוי מאבני בזלת היה בין שתי קומות וכנראה היה אחד מאותם ארמונות המדבר או חאן דרכים. ממערב לקסר בורקוע  ואדי שבו הוקם סכר ע"י הרומאים. בתמונות שראינו האגם היה מלא מים, אך למגינת ליבנו אגם הוא  היה עתה  חרב ומה שנותר ממנו היא קרקע סדוקה ויבשה. לדברי הבדואים שפגשנו, כבר שנתיים לא ירד באזור גשם ולכן אין להתפלא שהוא חרב. גלי האבנים מעידים שהמקום ידע בעבר ימים יפים יותר. קשה להבין מהיכן לקחו התושבים הקדומים את המים. יתכן ובעבר היו יותר מים במשך מאות  השנים חל תהליך של השחנה.

הנוף מזרחית לקסר בורקוע

לכל עבר השתרעו מרחבי ישימון ללא שיחים. במזרח מרחבי הקע הבהירים ובמערב משורי הבזלת הבלתי עבירים. מדבר נטו, ללא מים וללא נאות מדבר. חיות הבר שהיו בו, גם נעלמו בעקבות צייד של הבדואים.

 

אי שם מדרום לקסר בורקוע
הרכיבה חזרה לכביש הייתה יחסית קלה לאורך הקרקע המהודקת של הקע. בדרום מזרח בלטה העיירה רואושידה מעבר לאגם מים שהיה חיזיון תעתועים בשל שבירת קרני השמש בקרבת פני הקרקע. לפני ההתחברות לכביש פגשנו בבדאי נוסף משבט א-ריית. זהו השבט החי בפינה המזרחית של המדבר הסורי. שוב הוזמנו לתה מתוק ושוחחנו עם הבדואי על החיים בחבל נידח זה של ירדן. בחזרה עברנו באזרק וביקרנו במצודה של אזרק ואחר בקצר עמרה שהוא אחד מארמונות המדבר השמורים ביותר ומפורסם בייחוד בציורי הפרסקו של נשים על קירותיו המרהיבים שעל תקרותיו. 
בקע מדרום לקסר בורקוע
נלסון גליק שביקר במקום ב-1932 כותב בספרו :עבר הירדן המזרחי" על קסר עמרה:   " קרוב לודאי שהבנין נבנה, צויד ביד נדיבה וקושט בקישוטים פנטסטיים על ידי אחד מהנסיכים הראשונים לבית אומיה בראשית המאה ה-ח לספה"נ ושימש מקום לבלות בו את ימי האביב. נסיכיה הענוגים של דמשק לא יכלו לשכוח  את דבר מוצאם מן המדבר, ומידי פעם בפעם הייתה נפשם יוצאת למדבר שממנו באו, ואליו חזרו לעיתים תכופות לשבת בו פרקי זמן ממושכים בימי האביב. קסר עמרה שימשה לאחדים מהם מעון בעונה זו. משם יצאו למסעות צייד ולשם חזרו לנוח ולהשתעשע בשירה, תכונה, פילוסופיה, יין, נשים וזמירות . בשעות מנוחה הסתכלו בתקרות מקושטות ציורי דובים מרקדים וכלי זמר בכפותיהם. נשים עירומות ושמנות וציורים כיוצא באלה." אכן נסיכי בית אומייה ידעו  לחיות...
פעם היו פה מים...האגם החרב בקסר בורקוע

בכביש המוביל מעמאן לבקעת הירדן, חווינו חוייה מפחידה במעט, הגלגל הקדמי הימני בג'יפ, נתלש ממקומו, תוך כדי נסיעה. למזלנו, עאטף הצליח  לעצור בשלום את הג'יפ. היינו בלחץ להגיע למעבר הגבול לפני שסוגרים אותו. לאחר החלפת הגלגל, המשכנו בנסיעה ולרוע המזל לאחר הפנייה לא-סלט, שוב פנצ'ר.  עברנו לרכב מסחרי שעצר אחר חברנו לרכב של חאלד שנהג בו גיסו. לאחר דהירה מטורפת  על כביש בקעה הירדני, הצלחנו להגיע למעבר באיחור, אך הוא היה  עדיין פתוח והצלחנו לעבור לעבר הירדן המערבי.

 

נשים בקסר עמרה
מקורות

מנחם מרקוס, המדריך למטייל בירדן, הוצאת כתר, 2007.