פתאום שיטפון
זו יכולה להיות חוויה שלא שוכחים, אבל בשנה שעברה מצאו את מותם שלושה מטיילים בשיטפון, וזה לא משחק. צבי גילת משוחח עם יחידת המחלצים ...
(צבי גילת)
יש אנשים שכאשר הם שומעים בחדשות את המשפט "חשש לשיטפונות במקומות הנמוכים", חיוך זדוני מתפשט על פניהם, ובמוחם מתנוצצים זיכרונות מלילה סוער ומוצלח במיוחד. לעומתם יש אחרים, שכאשר הם שומעים את הצירוף הזה, אובד להם לחלוטין החשק לחייך וגם לילה שקט, נטול פעילות כלשהי, מתחיל להיראות להם כמו חלום רחוק. הראשונים הם סתם אזרחים שלווים שטופי זימה, האחרונים הם מתנדבי יחידות החילוץ בדרום הארץ. אלה חושבים על שיטפונות אמיתיים, המקומות הנמוכים שהם מכירים הם ערוצי הנחלים, והלילות שלהם, תוך חשש ל"שיטפונות במקומות הנמוכים" סוערים באמת.

כל מי שטייל אי פעם בערוצי הנחלים של מדבר יהודה או הערבה, התפלא בוודאי למראה כמה פרטי נוף בלתי שגרתיים ובלתי צפויים שרובצים בשאננות על האדמה החרבה והצחיחה. חביות מתכת חלודות, למשל, שקים קרועים, גלגלים ענקיים של טרקטור, אפילו גרוטאות רכב. מי גלגל אותם לוואדי, מי טרח ואסף אותם למקום הכי לא צפוי עבורם? איך אפשר לדרדר גרוטאה של פיאט 127 לערוץ של נחל צאלים?

המים עושים את זה. בכוח, במהירות, והרבה פעמים בהפתעה גם מחוץ לעונה. ככל שהערוץ יותר צר, תלול וקניוני, כך הם תופסים יותר תאוצה ועוצמה וסוחפים עימם כל מה שנקרה בדרכם. כשמדובר בגרוטאות, הבעיה היא רק אסתטית. כשמדובר בבני אדם, מדובר בסכנת חיים. מי שזכו לראות שיטפון בהתהוותו ובפעולתו, מדווחים על חוויה מרגשת ומפתיעה: גם בגלל העוצמה, אבל בעיקר בגלל היותו כל כך בלתי צפוי. רגע אחד הכול שלו ושקט ויבש, שנייה אחר כך נשמע רעש המים המתגלגלים ממרחק, ובתוך דקות גל אדיר ואימתני מסתער קדימה.

לפני שלוש שנים יצא לי לראות שיטפון כזה בערוץ של נחל ערוגות, שכבה דקה של מים התחילה לזרום על הכביש, מישהו בעל תושייה עצר את התנועה ומזלנו שנשמענו לו. תוך דקות עלתה השכבה הדקה הזו לגובה של כמה עשרות ס"מ, ודקות ספורות אחר כך הוצף הכביש בגל גדול, חום ועכור, שזרם בעוז אל חוף ים המלח הסמוך, לשם הוא נכנס כמו פטרייה גדולה וחומה, שנראתה כמו תזכורת לפטרייה של הירושימה.

ברור שעדיף לראות את המראה הנפלא הזה בסלון, בצפייה בטלוויזיה, כשבני ליס או יצחק ארגז מעבירים דיווח מתפעל מהשטח. לא נורא, ואפילו מרגש, לראות את המראה משפת הכביש, במרחק בטוח מהמים. להיות חלק מהשיטפון – זה כבר סיפור אחר. מרגש לצפות בכמה בישי-מזל עומדים על תקרת אוטובוס בנחל ומנופפים עזרה, פחות מרגש להיות על הגג ההוא. בשנה שעברה מצאו את מותם שלושה מטיילים בשיטפון בנחל דרגות, זה לא משחק.



אמצעי מניעה ....
מה עושים .... ??
שלב החילוץ ....
המלצה ....
אמצעי מניעה ....
מה לעשות כדי לא להיקלע לשיטפון? להאזין לתחזית מזג האוויר. גם אם לא שמעתם את הביטוי "חשש לשיטפונות במקומות הנמוכים", דיווח על ממטרים צפויים באזור בו אתם מתכוונים לטייל מספיק כדי להשאיר את בעלי השכל בבית. צריך להאזין לתחזית גם באזורים סמוכים. השיטפונות באזור עין גדי או הערבה התיכונה מקורם בהרי ירושלים והרי חברון. כשיורד גשם סוחף בירושלים או באזור הר חברון, הוא עלול להפוך תוך שעות ספורות לשיטפון קטלני כמה ק"מ מזרחה. הפרש הגובה בין רמת ההר לבקעת ים המלח הוא כ-400 מ'. בהפרש גובה כזה, ובקניונים העמוקים והצרים של מדבר יהודה, עוצמתו של השיטפון ומהירות התהוותו כמעט שלא ייאמנו.

אזור שדה בוקר או מכתש רמון אינם משופעים במשקעים, אבל שם, גם כשאין גשם, יכול להפתיע אתכם שיטפון שמקורו בכלל מעבר לגבול, גשמים שבאים ממצרים. בגלל אגן הניקוז הענק של נחל צין ונחל פארן, הגשם המצרי הופך אצלם לשיטפון. הכי טוב לא להסתפק בתחזית מזג האוויר המושמעת ברדיו ולהתקשר למרכז המבקרים במצפה רמון (טל': 6588691-08) או למרכז המבקרים בערד (טל': 9954409-08), שם, בדרך כלל, מרוכזת אינפורמציה על שיטפונות צפויים בכל אזור הדרום. גם בתחנת המשטרה הסמוכה לאזור הטיול, ידעו, בדרך כלל, להזהיר אתכם מפני הבאות.

אם בכל זאת החלטתם לצאת לדרך, כדאי לנקוט בעוד כמה אמצעי זהירות, על כל צרה שלא תבוא: להודיע מראש למישהו בעורף (אמא, בעל, חבר פדלאה שהעדיף להישאר בבית) לאן בכוונתכם לטייל. אם תאחרו מדי לשוב, הוא כבר יתחיל להזעיק את העולם עבורכם. לא לצאת לדרך בלי מפת סימון שבילים, ללכת רק בשבילים מסומנים (כדי שאם יצטרכו לחלץ אתכם, שהמחלצים ידעו להיכן להגיע ויגיעו אליכם במהירות האפשרית). להצטייד במכשיר טלפון סלולרי (כדי לדווח שאתם במצוקה) ולקחת איתכם פנס, גם אם אין לכם שום תוכנית לזחול במערות. פשוט, אם יצטרכו חלילה לחלץ אתכם בלילה, נצנוץ של פנס הוא האמצעי היעיל ביותר לזהות אתכם. כמו כן, גם בחורף, כשאף אחד לא צמא, לקחת מים בכמות מספקת. חילוץ משיטפון יכול לקחת שעות ארוכות. בלי אוכל רק הבטן מקרקרת. אבל בלי מים זה מסוכן. אלה לא עצות שלנו, אלא עצות של מנו ברק, מפקד יחידת החילוץ של אזור עין גדי, בן אדם עם כ-20 שנות ניסיון בתחום העגום הזה. תסמכו על העצות שלו.
מה עושים .... ??
לצורך הכתבה הזו שוחחתי עם חמישה מפקדי יחידות חילוץ במקומות שונים בארץ. העצה הראשונה שנתנו למי שנמצא בעיצומו של שיטפון היתה "להתפלל". זה לא בגלל שכולם אנשים יראי שמים, אלא בגלל שהם אנשים יראי מים. אבל מעבר לתפילות יש כמה דברים מעשיים שחייבים לעשות. אם כבר נכנסתם לאזור שיש בו חשש לשיטפון, תשתדלו לצאת ממנו כמה שיותר מהר. אם שמעתם את הקול האדיר של המים ממרחק, אל תשתהו: תוך דקות ספורות אתם יכולים להיות חלק מהקול הזה. מה שצריך לעשות הוא לטפס אל המקום הגבוה ביותר שאליו אפשר להגיע. אם תהיו מספיק גבוהים ומספיק רחוקים מהמים, תזכו למראה של פעם בחיים.

כשאתם במקום גבוה, נסו להפעיל את הסלולרי. לא בכל מקום קולטים, ולכן אל תבזבזו את הסוללה: אל תתקשרו לחברים בבית וגם את תנסו לאתר את מספרי הטלפון של בית ספר שדה באזור או של חבר שמכיר מישהו שמכיר מישהו מיחידת החילוץ. פשוט חייגו 100, למשטרה: אנשי יחידות החילוץ הם מתנדבים של המשמר האזרחי. המשטרה היא שמרכזת את הפעולות באזור. היא מעדכנת את אנשי השטח ומתעדכנת על ידיהם. אם אינכם יכולים להישאר, פשוט הישארו במקומכם ותתפללו שמי שסיפרתם לו מבעוד יום מהו המסלול שלכם, יהיה מספיק ערני להיעדרותכם.

אל תתרוצצו, אל תחפשו נתיבי מילוט, אל תחפשו מקום לרדת ממנו. עדיף שיורידו אתכם, גם אם זה ייקח עוד כמה שעות.

אם נקלעתם לשיטפון עם הרכב שלכם, ולא ברור לכם מה קורה מסביב, אל תתפתו לנטוש אותו. אתם עלולים למצוא עצמכם בשטף מים סוערים שגם ידע רב בשחייה לא יוכל להתמודד איתו. עדיף לטפס למקום גבוה (במקרה הזה, גג הרכב שלכם) ולהמתין שם שיבואו להוריד אתכם.

אם הגעתם לכביש שנחסם בגלל שיטפון, אל תתחכמו, המתינו בסבלנות. יכול להיות שייקח שעות עד שיפתחו את הכביש, יכול להיות שהרכב שלכם הוא ג'יפ אימתני שעובר כל מכשול, אבל הבעיה העיקרית של שיטפון בכביש היא שאף אחד לא יודע מה קורה מתחת למים. יכול להיות שהכביש עצמו, תחת המים, נסחף, ומתחת לפני המים יש בור גדול שאינכם יודעים עליו. אם מצאתם עצמכם בתוך מים ואפשר להמשיך לנסוע, סעו לאט ובזהירות ואל תעשו גלים. גם מים בגובה נמוך יכולים לגרום לכיבוי המנוע. מנוע כבוי באמצע הכביש בעיר הוא עניין לא נעים, מנוע כבוי באמצע המדבר במים, נעים פחות.
שלב החילוץ ....
אנשי יחידות החילוץ הם תושבי האזור, מתנדבים שמכירים את השטח היטב, בעלי ידע וניסיון בטיפוס ובגלישה באמצעות חבלים. הם ערוכים גם להושיט סיוע רפואי במידת הצורך. האנשים האלה מתאמנים לפחות שלוש פעמים בשנה בניווט, צעידה, טיפוס וגלישה. הם יודעים שחילוץ הוא עניין ממושך, שיכול לארוך לעתים יותר מיממה. העזרה החשובה שאתם יכולים להגיש להם מתבטאת בכך שלא תזוזו ממקומכם. שתדעו לזהות היכן אתם נמצאים ושתהיו בריאים.

חילוץ זו חוויה, אבל זה עסק יקר, ממושך וקר. כולם רוצים להימנע ממנו.



המלצה ....
אם כבר יצאתם למקומות הנמוכים, קחו אתכם מצלמה. להיות בשיטפון ולא להביא ממנו תמונות לחבר'ה, זה באמת ביזיון שלא ייסלח.
נכתב באתר Ynet